מחבר: ביו רחל

"הדירה ברחוב אמלי" הוא ספר מרתק וסוחף על אמריקאית צעירה בצרפת של מלחמת העולם השנייה. לי היה קשה להניח אותו מהיד למרות הדמעות.

ל-"מי ראה את הג'ירפה שלי?" יש איורים יפיפיים ומסר מעניין, אך למדתי ממנו הרבה יותר בכל הנוגע לספרי פעוטות.

בפעמים הקודמות כשקראתיי את ספריה של דיינה ג'פריס לא נהניתי במיוחד. האם הפעם השלישית תהיה מוצלחת יותר?

ספר שהוא משחק ועוד מבית "פנוקי". היש טוב מזה?

אני אוהבת את ג'ו'ג'ו מויס וקוראת את כ ספריה. גם הפחות מוצלחים. האם אהבתי את "לבד בפריז" ששונה משאר ספריה במבנה שלו?

בעת הקריאה ב"החברה הגאונה" של אלנה פרנטה לא הפסקתי לחשוב על חברתי הטובה מזה כ-20 שנה וניסיתי להבין מיהי החברה הגאונה בספר - אלנה או לילה. כך או כך מדובר בספר חשוב ומיוחד שכמוהו לא קראתי בעבר.

בתי בת השנתיים אומנם לא מתלבשת לבד אבל "להדהים את כולם" העוסק בסידור ארון הבגדים אפשר לה להפעיל את הדמיון. ככה זה כשמדובר בספר שהוא גם מעין משחק מהנה.

"סיפורים לא משחיתים אנשים. הם נותנים הזדמנות לחוות דברים חדשים"

בתי הפעוטה כבר בת שנתיים ולאחרונה החלטתי לחפש לה ספר קריאה שהוא לא מהקלאסיקות הידועות. כמה כבר אפשר לקרוא את "האריה שאהב תות" ואת "איה פלוטו"? כן, הם מקסימים אבל חיפשתי ספר עם מסר שמתאים לילדים של היום. אחרי נבירה בקבוצות פייסבוק של אימהות וקבלת המלצות חמות הגעתי אל "הארנב הקשיב" מאת קורי דורפלד.

“תמיד אהבתי את האווירה השונה השוררת בבית כשאני נמצאת בו בגפי, והמחשבה שהאווירה הזאת תתמשך יומיים תמימים, שימחה אותי מאוד, משום מה. פתאום הטירה הייתה שלי כפי שמעולם לא הייתה".