Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

שרי אלפי-ניסןב-6 ליוני 2018 ראיינו בפינתנו #הכר_את_הסופר  את השחקנית/זמרת/תסריטאית/סופרת (ועוד ידה נטויה) Sari Alfi Nissan .

שאלון היכרות:
1. מה הספר האחרון שכתבת?
רומן הביכורים שלי "כדאי שתשבי" יצא לפני כשלושה חודשים. מדובר ברומן קומי על התבגרות מאוחרת. התרגשתי לקרוא את הסקירות השונות לספר של נשים מקסימות וחכמות שהופיעו ברשתות ותגובות הקוראות והקוראים שמגיעות אלי מדי יום.

2. על מה את עובדת כעת?
אני כותבת בימים אלו רומן חדש. אני בשלב בו הדמות הופכת להיות חברה טובה שלי. שלב ההתאהבות. אחד השלבים היפים בכתיבה. אנחנו מבלות יחד כמעט כל יום, לומדות אחת את השנייה, ואם יש לנו מזל כותבות עוד פרק מוצלח. אני כותבת במקביל שירים, סיפורים קצרים ואפילו את התזה שלי בפסיכולוגיה חברתית.

3. מתי ואיך התחלת לכתוב?
אני כותבת מגיל צעיר מאד. יש לי מחברות כתיבה מהרגע שידעתי לכתוב, כולן שמורות ומסודרות אצלי בארגז גדול. יום יבוא ויהיה לי האומץ גם לפתוח אותו. היכולת שלי לחוש מספיק בנוח לשתף את הסביבה בכתיבה שלי ולהיחשף הגיעה בגיל מאוחר יותר. למרות שכבר בגיל שמונה פורסם השיר "עין דומעת" בעיתון בית-הספר. זה היה שיר לא קומי של ילדה חובבת דרמה.

4. איפה ומתי את נוהגת לכתוב?
בכל מקום ובכל מצב. יש לי זמנים כמובן תחומים בלו"ז שלי בהם אני כותבת אבל גם אם אני בדרכים עם הילדות, קרוב לוודאי בדרך הלוך או חזור מחוג כלשהו, וצצים לי רעיונות שמתאימים לאחד מהדברים שאני כותבת כרגע – אני מקליטה את עצמי. כשאני רגע מהירדמות יכול לצוץ פתאום משפט נפלא ואני אקום מיד ואכתוב אותו באחת המחברות שמונחות על השולחן. כמובן שגאונות המשפט מוטלת בספק בבוקר שלמחרת אך הרגע הזה של הריצה למחברת שמלווה בתחושה שפיצחת את האטום היא בהחלט מרגשת.

5. מתי התחלת לקרוא לעצמך "סופרת"?
אני לא קוראת לעצמי בשום כותרת כזו או אחרת. נהנת מתהליך היצירה, נרגשת כשאנשים מדווחים שדייקתי גם את רגשותיהם ביצירה שלי, ומתעקשת לא לתת לשום טייטל כזה או אחר משמעות גדולה מדי בחיים שלי.

6. מה התכונה החביבה עליך בעצמך?
היכולת לסלוח. לאחרים ולעצמי. זו תכונה שדורשת עבודה יומיומית, והיא לא נקייה מפגמים. והיכולת להצחיק. כשמישהי מספרת שצחקה בקול רם מטקסט שכתבת או כשקהל מגיב בצחוק והתכוונת להצחיק אותו זו תחושה גדולה של הישג. אם הם צוחקים כשלא התכוונת אז פחות.

7. איפה את גרה? ואיפה היית רוצה לגור?
אני גרה ברמת-גן. עיר הבירה של העיראקים בארץ. כל חיי גרתי כאן. אני רוצה תמיד לגור איפה שהאהובים שלי גרים. זה יכול להיות בכל מקום בארץ, בעולם, ביקום. אם יש אותם, אפילו הימצאותו של חמצן באוויר הופך ללא הכרחי.

8. מלבד המקצוע שלך, באיזה מקצוע היית מעוניינת להתנסות? ובאיזה מקצוע בשום אופן לא?
אני מתנסה כמעט על בסיס יומיומי במקצועות שונים, בכל אחד מהם אני פוגשת חלקים מעצמי. לא הייתי רוצה בשום אופן לעסוק בשום מקצוע שקשור במוות. זה לא מתאים להיפוכונדרית שהיא גם אופטימיסטית חסרת תקנה.

9. מיהי הגיבורה הספרותית החביבה עליך?
ג'יין אייר. אני מתייחסת אליה גם בספר "כדאי שתשבי". זה רומן שאני אוהבת לחזור ולקרוא. אני מרגישה שהיא לחלוטין אחת החברות שלי. 
ומיהו הגיבור שלך בחיים האמתיים?
ההורים שלי, בן הזוג שלי, הילדות שלי.

10. אילו ספרים יש כרגע ליד המיטה שלך?
"בחזרה מעמק רפאים" של חיים באר בהוצאת עם עובד, ספר שירה חדש של אבא שלי יוסי אלפי "רגעי המים" בהוצאת ספרא, עותק לבן של הספר "אוסף מפיות" של הדס דושי וקס שטרם יצא בהוצאת מודן, "מכתבים אל סופר צעיר" של קולום מק'קאן בהוצאת עם עובד ו"גאולת הנפש המודרנית" מאת אווה אילוז בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

11. איזה כישרון, נוסף על כתיבה, את חומדת? 
אני לא נוטה לחמוד. מוקירה תודה על כל מה שיש לי. וטפו, טפו, חמסה.

12.לאיזה חולשה אנושית אין לך כל סבלנות?
קמצנות. קשה לי לשאת קמצנות. קמצנות חומרית וקמצנות רגשית. הן בדרך כלל הולכות יחד. ושקרים. אך רק כשהם מסופרים בצורה לא אמינה. כי סיפור הוא גם סוג של שקר, בדיה, אך יש בו גם אמת ואמינות.

13. מה המוטו החביב עליך?
"it's only a f*&%ing birthday!" – זה מה שאימא שלי הייתה אומרת לי כשהייתי נכנסת לאטרף לארגן יומולדת מושלמת לאחת הבנות שלי. אני משתמשת בזה כמטבע לשון לכל דבר שאני מתחילה לקחת ברצינות וכבדות גדולה מדי. תנסו להציב במילה birthday משהו שאתן עכשיו לוקחות יותר מדי כבד ותראו איך זה עובד מדהים. לפעמים צריך מישהו שיגיד לנו "It's only a f*&%ing…" כדי לשמור על פרופורציות.

14. עם מי היית הכי רוצה לשבת על כוס קפה (חי או מת)?
הסבים והסבתות שלי. כולם נפטרו כשהייתי נערה צעירה. אני מרגישה שהאומנות שלי היא דיאלוג מתמשך איתם. וגם הייתי שמחה לפגישה עם הסבתא רבא העיראקית שלי שעל שמה אני קרויה. למרות שזה בוודאות לא יהיה קפה אלא תה, והיא קרוב לוודאי לא תבין מילה ממה שאני אומרת. אבל רגע של מבט ממנה והנחת ידי על ידה הייתי שמחה לקבל.

15. מה המאכל האהוב עליך?
שוקולד, שוקולד ועוד קצת שוקולד. שוקולד כבר אמרתי?

16. מה הספר/ים או הסופרים שהכי השפיעו עליך?
אבא שלי, בהחלט. אני חושבת שלגדול בבית שבו אבא כל הזמן יוצר מאפשר לשחרר הרבה חסמים שאולי היו מתגבשים אצלי אילולא הייתי גדלה בסביבה בה יצירה היא חלק מחיי היומיום.

17. מהו רגע השיא בחיים שלך?
אני חווה שיאים כל הזמן. אוהבת להתרגש ולחוות את החיים היומיומיים כשיאים קטנים של אושר גדול כשהבנות שלי מחבקות אותי, ושל עצבים לוהטים כשחותכים אותי בכביש. אבל אם הייתי חייבת לשים את האצבע על שלושה רגעים ספציפיים אלו הרגעים בהם חיבקתי כל אחת מבנותיי בפעם הראשונה. דרך אגב, ללדת ספר זה בכלל לא דומה ללידת ילדות. יש המשווים בין הוצאת ספר לאור לבין לידה של ילד. מי שעושה את זה, כנראה לא ילד אף פעם. זה לא דומה בכלל. באמת. הספר שלי לא מבלגן את הבית, לא צריך להסיע אותו לחוגים. אין שום דמיון. והלידה עצמה. וואוו. לא אותו הדבר. למרות שהייתה בי התרגשות אדירה כשראיתי את הספר מודפס בפעם הראשונה, ובאמת חיבקתי אותו שעות (יעיד שלומי ממודן) וזה היה מביך ממש מול כל העובדים שם בבית הדפוס. במיוחד כשהצעתי להניק אותו.

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן