Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

קרן ליאל אשרי

ב 4 למרץ 2020 ראיינו בפינתנו #הכר_את_הסופר את הסופרת Karen Liel Ashery 

 שאלון היכרות:
1. מה הספר האחרון שכתבת?
הספר האחרון שכתבתי הוא למעשה גם הראשון. ספר הביכורים שלי, 'נשיקות בתלתלים' ראה אור לפני כשבועיים בהוצאת 'רימונים', עם איורים יפיפיים של דני קרמן. מדובר בספר שירים בחרוזים לילדים שעוסק בסיטואציות שונות מחיי היומיום ומסופר מנקודת מבטו של ילד נבון וסקרן.

2. על מה את עובדת כעת?
אני כל הזמן כותבת עוד חומרים לילדים. מקווה מאוד שחלקם יבשילו לכדי ספרים בעתיד.

3. מתי ואיך התחלת לכתוב?
בהקדשה של הספר כתבתי שהשירים בספר נולדו יחד עם ילדיי.  כשהבכור שלי, ירון, הגיע לגיל שלוש בערך מצאתי את עצמי נפעמת כל פעם מחדש מהדרך שבה היה מתבונן בעולם. דברים יומיומיים כביכול היו מקבלים אצלו פרשנות כל כך שונה, יצירתית וחד פעמית. הייתי כותבת לעצמי את המחשבות והרעיונות שלו בזמן אמת ואחר כך יוצרת מהם שירים בחרוזים. בהמשך נולדו לי עוד שני ילדים, ליאור (6) ושירה (2.5), ונוספו לספר גם רעיונות ומחשבות שלהם. גיליתי שלילדים יש נקודת מבט מרתקת על העולם, איזו יצירתיות וסקרנות שכנראה שמורה רק לגילאים האלה, לפני שאנחנו נהיים מקובעים בכל מיני דפוסי מחשבה וכפופים לנורמות ושבלונות מסוימות. לפני שאנחנו שואלים את עצמנו מה כדאי, רצוי או מותר להגיד.

4. איפה ומתי את נוהגת לכתוב?
בתור אמא לשלושה, שגם עובדת במשרה תובענית למדי, הכתיבה מתאפשרת לי בעיקר בזמנים היותר רגועים ושקטים, שהם די נדירים… יחד עם זאת, רעיונות לכתיבה עולים במוחי כל הזמן ואני משתדלת לכתוב או להקליט אותם בזמן אמת, גם אם אין לי זמן לפתח אותם באותו רגע. פעמים רבות הרעיונות עולים כשאני מבלה עם הילדים- בעקבות דברים שאמרו או חשבו ובהשראתם, אבל זה יכול להיות גם בנהיגה, בזמן טיול עם הכלבה או בכל סיטואציה אחרת. אני מוצאת את עצמי חוזרת אל הרעיונות הללו לאחר זמן מה והופכת אותם לשירים.

5. מתי התחלת לקרוא לעצמך "סופרת"?
עדיין לא. אני עוד לא מרגישה שהרווחתי את התואר הזה. פעם אמרו לי שאחרי שלושה ספרים זה לגיטימי לקרוא לעצמך סופר. אני לא נדבקת להגדרות, אבל התשוקה להמשיך לכתוב בוערת בי כל הזמן.

6. מה התכונה החביבה עליך בעצמך?
יש בי את היכולת לראות בכל אדם את הטוב שבו. אני שומעת מהסביבה לעיתים קרובות שאני קצת "נאיבית", אבל התכונה הזו עוזרת לי מאוד ומאפשרת לי חיים נעימים יותר. לפעמים נדמה לי שהיא גם עוזרת לי לראות את החיים דרך העיניים של ילדים.

7. איפה את גרה? ואיפה היית רוצה לגור?
אני גרה כרגע בדירה שכורה בהרצליה. בשנים האחרונות המשפחה שלי עמלה על בניית מתחם מגורים משותף בהרצליה, במקום בו גרו סבי וסבתי ז"ל, שבו נגור- הוריי, אחותי ומשפחתה, ומשפחתי שלי. זה פרויקט שאנחנו עובדים עליו כבר שנים ואין מקום שהייתי רוצה יותר לחיות בו. זו הגשמת חלום עבורי. אנחנו משפחה מאוד מלוכדת, בין היתר כי נדדנו שנים בחו"ל במסגרת עבודתו של אבי במשרד החוץ (טרום עידן המיילים, האינטרנט והרשתות החברתיות). הנדודים האלה גם חיזקו אצלי את האהבה הגדולה לארץ. חייתי שנים בגעגוע תמידי לישראל. בעיני אין מקום טוב יותר לחיות בו.

8. מלבד המקצוע שלך, באיזה מקצוע היית מעוניינת להתנסות? ובאיזה מקצוע בשום אופן לא?
מלבד המקצוע העיקרי שלי, שהוא מפיקה ברשת חדשות אמריקאית, הייתי שמחה להתנסות עוד בכתיבה, בשירה או בתחומים אחרים שקשורים לאמנות. בשום אופן לא הייתי עוסקת בכירורגיה.

9. מיהו הגיבור/ה הספרותי/ת החביב עליך? ומיהו הגיבור שלך בחיים האמתיים?
הגיבורה הספרותית החביבה עלי היא סקאוט פינץ' מהספר "אל תיגע בזמיר" של נל הרפר לי. את הספר, שמסופר מנקודת מבטה של הילדה הרגישה והשנונה הזו, קראתי לראשונה כשחייתי באטלנטה בשנת 1992, במהלך שירותו של אבי כקונסול כללי. הספר עוסק בגזענות בדרום ארה"ב בשנות השלושים, ואני זוכרת שהוא טלטל אז את עולמי. כשעברנו לאחר שנתיים לגור בדרום אפריקה (כשאבי מונה לשגריר) ונחשפתי לגזענות שעדיין הייתה קיימת שם, הספר הפך פתאום לרלוונטי מתמיד. פעמים רבות הרגשתי כמו סקאוט- ילדה שמתבוננת בכאב בעוולות ובחוסר הצדק הקיימים סביבה. ב-1994, לקראת סוף השהות שלנו בדרום אפריקה התחולל המהפך- נלסון מנדלה עלה לשלטון והביא לסיום משטר האפרטהייד. זה היה רגע מכונן ובלתי נשכח מבחינתי, למרות שהיית בסך הכל נערה בת 14.

הגיבורה שלי בחיים האמיתיים היא אמא שלי, רחל ליאל. אישה שהחיים זימנו לה התמודדות עם לא מעט טרגדיות, והיא הצליחה לצמוח ולגדול מהן ולהפוך לאישה אופטימית, חזקה ומעוררת השראה. אמא שלי, שהקדישה את חייה למאבק למען זכויות אדם, שוויון וצדק חברתי, לימדה אותי שאפשר גם להגשים את עצמך ואת ה'אני מאמין' שלך וגם להיות אמא למופת. היא ידעה לשלב באופן מדויק בין קריירה למשפחה, כשהמשפחה תמיד הייתה אצלה במקום הראשון. יותר מהכול, היא ואבי המדהים לימדו אותי מהי אהבה ללא תנאים, וכמה חשוב תמיד לתת לילדים את התחושה והביטחון שההורים יהיו לצדם בכל מצב, "באש ובמים".

10. אילו ספרים יש כרגע ליד המיטה שלך?
כרגע יש ליד מיטתי את "חדר חושך" של יעל שכנאי, שהיא גם העורכת של 'נשיקות בתלתלים' והמו"ל של הוצאת 'רימונים', ואת "היא- סיפור חיי", האוטוביוגרפיה של גלילה רון פדר-עמית שעל ספריה גדלתי כילדה וכנערה. חוץ משניהם נמצא שם באופן קבוע גם הספר 'להבת הפלדה', ספר פנטזיה נפלא שכתב אחי, אורי ליאל, ושאני מוצאת את עצמי חוזרת אליו מעת לעת.

11. איזה כישרון, נוסף על כתיבה, את חומדת?
אני מאוד אוהבת לשיר.

12. לאיזה חולשה אנושית אין לך כל סבלנות?
לחוסר חמלה.

13. מה המוטו החביב עליך?
"סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו".

14. עם מי היית הכי רוצה לשבת על כוס קפה (חי או מת)?
עם סבא שלי, ד"ר מאיר צאלים. הייתי רוצה לספר לו שאנחנו עומדים לגור, כל המשפחה, על השטח שהיה הבית שהקים יחד עם סבתי הנפלאה נעמי, בהרצליה, אחרי שעלו לארץ לאחר שנים במחנה עבודה בסיביר. סבא שלי שרד את השואה בזכות כך ששימש הרופא של המחנה, דבר ש"זיכה" אותו, כפי שסיפר לי, בקצת יותר תפוחי אדמה, וכך הצליח להציל גם חלק ממשפחתו. עם תום המלחמה נודע לו שאמו ושתי אחיותיו נספו. סבא שלי היה ציוני מצעירותו ומיד עם תום המלחמה הוא וסבתי נעמי עלו לישראל. הוא היה מחלוצי הרופאים בהרצליה והביא למהפך בהכרה ברפואת משפחה כמומחיות בפני עצמה. הוא נפטר בגיל מאה ואני מתגעגעת אליו מאוד.

15. מה המאכל האהוב עליך?
מנגו, מנגו ועוד מנגו!

16. מה הספר/ים או הסופרים שהכי השפיעו עליך?
הסופר שהכי השפיע עלי בתור ילדה הוא יהודה אטלס. בזמנו ספרי הילדים היו כתובים בשפה גבוהה ודאגו להעביר מסרים חינוכיים, ופתאום מישהו העז לבטא את הרגשות והסודות הכמוסים של ילדים, גם הפחות נעימים, מנקודת מבטם, בשפת היומיום ובאופן אותנטי. התחברתי לזה מהרגע הראשון.

הכותב האהוב עלי ביותר באופן אישי הוא אהוד מנור ז"ל, שחתום על שירים נפלאים לכל הגילאים שמלווים אותי בתקופות שונות בחיי. גדלתי כילדה על "מי אוהב את השבת," ,"ימי בנימינה" "גלי" ו"אחותי הקטנה", כאבתי ואהבתי את המדינה שלנו בתקופות שונות עם "אין לי ארץ אחרת", צעדתי עם בן זוגי מוטי מתחת לחופה לצלילי "ברית עולם" ועכשיו אני מגדלת את ילדיי ומזדהה עמוקות עם השיר האלמותי "ילדותי השנייה". ילדיי גדלים גם הם על שירי הילדים שלו, שנשארו רלוונטיים מתמיד. אני חושבת שאהוד מנור היה פנומן ביכולת שלו לכתוב בצורה מדויקת ונוגעת ללב על מגוון עצום של נושאים, לקהלים שונים ותמיד להישאר אמיתי ומרגש.

17. מהו רגע השיא בחיים שלך?
ללא שום ספק לידת ילדיי. שום דבר לא יכול להתחרות עם הבאת חיים חדשים לעולם.

 הספר ניתן לרכישה באתר של רימונים.

אהבתם? שתפו!

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן