Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

עדי ארצי

1. מה הספר האחרון שכתבת, מאיזה סוגה הוא?

הספר שכתבתי, "אדם הלך לאיבוד", הוא רומן מסע והרפתקאות. אדם נעלם בהודו. שלושה חברי ילדות יוצאים בעקבותיו ומוצאים עצמם בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית. על גדות נהר הגנגס נחשפים סודות מן העבר שמאלצים את החברים לבדוק כמה רחוק הם מוכנים ללכת כדי למצוא את מה שאבד להם.

2. על מה את עובדת כעת?

אני עובדת כעת על עוד רומן, קומדיה רומנטית, וגם על ספר סיפורים קצרים.

3. מתי ואיך התחלת לכתוב?

בכיתה ג' כתבתי את הספר הראשון שלי. הוא היה עשוי מבריסטולים צבעוניים בצורת פרח. המנהלת קראה להורים שלי, החמיאה על הספר, וביקשה להציג אותו במשרדה. לא הסכמתי, לקחתי אותו מידיה ואחזתי אותו חזק. הוא שלי, הכרזתי. מאז אני דווקא נהנית לפרסם את המילים שלי.

אחר כך, בכיתה ו' הייתה לנו "מחברת קשר" עם המורה, במקום לכתוב רגשות ומחשבות כתבתי לה סיפורים בהמשכים. היא הייתה קהל שבוי, של אדם אחד, אבל אני זוכרת שנדמה היה לי שהיא באמת מחכה לשבוע הבא, לראות לאן מתקדמת העלילה. קהל קטן, אבל איכותי! חיברתי את דבר השכבה, ואת הקטעים בחרוזים שבספרי המחזור… תמיד התבקשתי להיות אחראית על המילים.

אחרי הצבא, בעקבות שיחה עם ידיד עיתונאי באיזה פאב חשוך, ניסיתי והתקבלתי לעבוד כעיתונאית ב"ידיעות השרון", של ידיעות אחרונות. אחרי סיפור גדול שחשפתי עזבתי לטובת תואר ראשון באוני' העברית, בתקשורת -עיתונאות וסוציולוגיה-אנתרופולוגיה. במקביל עבדתי בעיתון "פי האתון" של האוניברסיטה. הייתי רכזת מערכת וכתבתי שני טורים כייפים. ראיינתי סטודנטים בדירות שותפים מגניבות. מלא ישיבות מערכת בבתי קפה ירושלמיים קטנים.

למדתי קורס קופירייטינג, ועבדתי במשרדי פרסום, וסטארטאפים, תמיד כתבתי ודייקתי מסרים, ועל הדרך התחלתי לטפח עמוד של סיפורים קצרים בפייסבוק בשם "עדי כותבת על הקירות". יש שם קרוב ל-200 סיפורים קצרים ושירים שפרסמתי בשש השנים האחרונות. היום אני עיתונאית ובלוגרית. הבלוג שלי "Chick List", מוקדש להשראות טיולים, נשנושים וכתיבה.

4. איפה ומתי את נוהגת לכתוב?

אני נוהגת לכתוב בבית, על שולחן עבודה עם מסך גדול. הייתי רוצה לספר שאני יושבת בבתי קפה ומאזינה לשיחות של זרים שהופכים לדיאלוגים מוטרפים בסיפוריי, כמו על פי קלישאה רומנטית של סופרת, אבל בכנות אני מרוכזת בשקט שלי. חוץ מזה תמיד יש לי פנקס או פתקים בפלאפון כדי ללכוד בהם מחשבות ורעיונות.

5. מתי התחלת לקרוא לעצמך "סופרת"?
אני עוד עובדת על זה… בעיקר אחרים התחילו לקרוא לי ככה, וזה מוזר ונחמד.
6. מה התכונה החביבה עליך בעצמך?

אני חושבת שסקרנות. היא מובילה אותי להרבה אנשים, מקומות ואירועים מעניינים.

7. איפה את גרה? ואיפה היית רוצה לגור?

אני גרה בנתניה. לפעמים נעים לי פה מספיק כדי להגיד שאני רוצה להמשיך לגור כאן, במרחק הליכה מהים ומהטיילת הכי יפה בארץ. בימים אחרים אני משתעשעת ברעיון של מגורים במטרופולין סוער ומלא תרבות ולעיתים קורץ לי בית קטן עם נוף של שדות ירוקים מחלון המטבח.

8. מלבד המקצוע שלך, באיזה מקצוע היית מעוניינת להתנסות? ובאיזה מקצוע בשום אופן לא?

אולי הייתי רוצה להיות מעצבת אופנה. לשרטט מהדמיון שמלות מבדים נשפכים, צבעוניים שישמחו את הנשים שילבשו אותן ויגרמו להן להרגיש כמו מלכות, או סתם נשים יפות. אני אוהבת צבעים וטקסטורות ונהנית לשחק עם בדים ואביזרים מיוחדים. לא הייתי רוצה להיות רואת חשבון – לא אוהבת להיכנס למשבצות של האקסל…

9.מיהו הגיבור/ה הספרותי/ת החביב עליך?

שאלה טובה, קשה לבחור, אבל אולי אלך עם סקרלט אוהרה בגלל האופטימיות הבלתי נלאית.

ומיהו הגיבור שלך בחיים האמיתיים?
הגיבורה שלי בחיים האמיתיים היא סבתא שלי, דבורה צחור, היא חיה כנערה ברומניה בזמן השואה, והיתה פעילה ציונית שזכתה לאותות גבורה על אומץ ליבה. בארץ היא עזרה לנשים למצוא עבודה וקריירה ולעמוד בזכות עצמן. היא היתה האישה הכי אמיצה, חזקה, אופטימית שהכרתי, ועם זאת היא לקחה את עצמה בקלילות, ונהנתה מהדברים הקטנים, כל עוד האהובים שלה היו לידה.
10.אילו ספרים יש כרגע ליד המיטה שלך?

כותבת ומוחקת אהבה של ענת לב אדלר, האלכימאי של פאולו קואלו וקסם גדול מאוד של אליזבת גילברט.

11.איזה כישרון, נוסף על כתיבה, את חומדת?

ריקוד. כשאני רואה רקדנים טובים מזיזים את הגוף בתשוקה לצלילי מוזיקה טובה אני יכולה להתרגש עד דמעות. זה מזכיר כמה הגוף שלנו הוא מכונה מופלאה, ושכדאי לנו לפעמים לתת לו להתפרע…

12.לאיזה חולשה אנושית אין לך כל סבלנות?

אין לי סבלנות לצרות עין.

מה המוטו החביב עליך?
המוטו החביב עליי – אם יוצאים, מגיעים לסיפורים נפלאים.
13.עם מי היית הכי רוצה לשבת על כוס קפה (חי או מת)?
לפעמים הכי נחמד לשבת לכוס קפה עם חברה טובה. ולחלוק גם עוגה.
14.מה המאכל האהוב עליך?

לזניה. מושחתת כזו… מאלה שאת מבינה באמצע שכדאי לעצור ולא לחסל, אבל לא עומדת בפיתוי וטורפת את כולה.

15.מה הספר/ים או הסופרים שהכי השפיעו עליך?

הספרים שהכי השפיעו עליי: הסדרות של גלילה רון פדר ודבורה עומר שקראתי בנעוריי. לא היה ספר במדפי הסיפרייה של השתיים האלה שלא קראתי. ארבעה בתים וגעגוע של אשכול נבו, מאה חורפים של מיכל שלו, המתיקות שבשכחה של קריסטין הרמל, אוהבת את ספריה של מאירה ברנע גולדברג (גם למבוגרים וגם אלו של הילדים שצופנים בחובם תובנות נפלאות).

16.מה רגע השיא בחייך?

חיי השתנו כשנולדה בתי, אילה, ואיתה בכל יום יש שיאים חדשים ומשמחים. כמובן שגם התרגשתי מאוד כשזכיתי במלגות, פרס ספרותי ופרסומים בכתבי עת נחשבים, אבל רגע השיא של חיי? אני מקווה שהוא עוד לא הגיע…

סוזן צדוק

סוזן צדוק, חיה ונושמת ספרים, מלאה בשמחת חיים ומכורה לסושי.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Avatar

    תודה על השאלות המעניינות שגרמו לי לחשוב ועל הבמה הנפלאה!

    הלינק לספר – https://chicklist.co.il/adam_got_lost/
    והקופון הזה מקנה לחברי הפרלמנט – 20 אחוזי הנחה!
    הקופון: Parliament20

    לעוד הרבה ספרים טובים ורגעי השראה 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן