הדרך הביתה

זוהי קריאה לסופרת הילה ארוון לכתוב ספר המשך, הפעם מנקודת מבטה של דפי.

"על רקע הצופרים נשמעו קולות השיגור של מערכת כיפת ברזל, אבל גאיה לא העזה להרים את ראשה ולהביט אל השמיים הכהים. היא מצאה מקלט בגופו של סער, ראשה צמוד לשקע צווארו."

האם אפשר להשאיר את הלב מאחור ולהאמין שאפשר להתקדם הלאה בלעדיו?

מה קורה כשבחורה צעירה עוזבת את חייה "המושלמים" מאחור וחוזרת הביתה לכל הדברים שכל החיים ברחה מהם?