Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
The Grace Year
סופר/ת:
סוגות: ,
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 416
No one speaks of the grace year. It’s forbidden. In Garner County, girls are told they have the power to lure grown men from their beds, to drive women mad with jealousy. They believe their very skin emits a powerful aphrodisiac, the potent essence of youth, of a girl on the edge of womanhood. That’s why they’re banished for their sixteenth year, to release their magic into the wild so they can return purified and ready for marriage. But not all of them will make it home alive. Sixteen-year-old Tierney James dreams of a better life―a society that doesn’t pit friend against friend or woman against woman, but as her own grace year draws near, she quickly realizes that it’s not just the brutal elements they must fear. It’s not even the poachers in the woods, men who are waiting for a chance to grab one of the girls in order to make a fortune on the black market. Their greatest threat may very well be each other. With sharp prose and gritty realism, The Grace Year examines the complex and sometimes twisted relationships between girls, the women they eventually become, and the difficult decisions they make in-between.

"White ribbons for the young girls, red for the grace year girls, and black for the wives. Innocence. Blood. Death."

טיירני ג׳יימס לא אוהבת ללכת לשוק. מסתכלים עליה שם מוזר. היא הילדה הזאת, לא כמו כולן. בזמן ששאר בנות גילה מנסות לתפוס לעצמן הבטחה לבעל, טיירני מתרחקת מזה כמו מאש. מה הטעם? היא לא רוצה להיות אישה. כל מה שמעניין אותה זה לגלות מה קורה בשנת החסד.
מאז שהייתה קטנה, טיירני וחברה הטוב מייקל מנסים לדלות מידע אודות שנת החסד. אבל עכשיו כבר אין טעם לנסות, בעוד כמה ימים תהפוך לנערת חסד ואז ממילא תגלה.
היא תישלח למעמקי היער עם כל שאר הבנות שנולדו באותה השנה, שם הן ישארו במשך שנה ומי שתשרוד תחזור. הן הולכות להיפטר מהקסם שלהם, כדי שיוכלו להמשיך לחיות במדינה.
זאת השנה ה47 של שנת החסד, פיתרון מושלם לבעיה שהחלה כשחווה פיתתה את אדם לפרי האסור. או ככה לפחות אומרים. היא ראתה את כל מי שחזרה משם, רזה, מוכת הלם, פצועה, לפעמים באופנים בלתי הפיכים.
מה קורה שם? על זה אף אחד לא מוכן לדבר.
ישנם קצבים סביב למחנה נערות החסד, הם רק מחכים שמישהי תיפול לידיהם והם יוכלו להפשיט אותה מעורה, להכניס את החלקים שלה לצנצנות ולמכור אותם בשוק השחור.
מי שלא תיפטר מהקסם שלה, לא תוכל לחזור למדינה. היא תגורש לעולמים, תחייה בשולי המדינה, איפה שלאישה יש רק מטרה אחת- לספק צרכים של גברים.
ומי שתמות במהלך השנה הזאת, טוב, היא גם ככה לא תחזור.

טיירני לחוצה לקראת שנת החסד שלה, ובצדק. החוק אומר שנערה שחולמת חלומות צריכה להיות מגורשת, שזה מראה על התעוררות קסם מוקדמת, וטיירני חולמת על אותה ילדה עם פרח אדום כל חייה. היחידים שיודעים על כך הם אמא שלה ומייקל, ואם לא היו שומרים זאת בסוד היא לא הייתה מגיעה לשלב הזה.
היא נשלחת למעמקי היער, מלאה כעס וטינה אחרי שמייקל העז לעשות את מה שהכי חששה ממנו. היא מגיעה עם שאר הבנות למחנה ביער ומגלה שכל מה שהיא חשבה שהיא ידעה על שנת החסד היה לגמרי שגוי.
זה הרבה יותר גרוע משדמיינה.

הספר הזה הוא כל מה שאני אוהבת. באמת. כשקראתי בתקציר שזה ספר לאוהבי משחקי הרעב, אמרתי לעצמי שזאת הצהרה שצריכים להיות זהירים איתה, כי עוד לא קראתי ספר שהשפיע עליי כמו משחקי הרעב. הספר הזה לא איכזב.

הרקע של העולם נהדר. יש שם חוקים, יש שם היסטוריה, יש דמויות שמעשירות את העולם. אהבתי כל כך את השימוש בסיפור של הגירוש מגן עדן, את בניית החברה ה״דתית״ פאנטית. זמנים חשוכים במציאות חלופית, ממש כמו שאני אוהבת. בהתחלה קצת נרתעתי מהדיכוי הנשי בהתחלה, כי חשבתי שזה ילך למקום ממש רע, אבל הפמיניסטיות בספר מאוד מורגשת. בעולם שלהם יש שפה עתיקה של פרחים, מה שבהתחלה הרגיש לי כמו תוספת מיותרת, אבל הפך למוטיב בספר. מאוד אהבתי את השימוש בפרח בשביל להביע דברים שלא תמיד אפשר להגיד.

הדמויות בספר בנויות מאוד טוב. היה לי מאוד ברור מי כל אחד ומה המטרה שלו, שזה נפלא בעיניי. מאוד התחברתי לטיירני, נקודת המבט הזאת של רק לרצות לחיות את החיים בחופשיות, לא להוביל, לא להיות מפורסמת. לפעמים המציאות כופה עליך להיות מנהיג, אני תמיד מעדיפה שהגיבורים שלי לא ירצו את זה מראש. (בספר חרמש מתייחסים לזה יפה מאוד, מי שרוצה את זה- לא צריך להיות במקום הזה, ומי שבמקום הזה בדר״כ לא רוצה את זה)

הכתיבה טובה בעיניי, למרות שראיתי תגובות על הספר שדיברו בגנות הכתיבה. אהבתי כמעט כל פרק, ואולי חוץ מהמריחה הקלה שיש בזמן שהותה של טיירני ביער, לא הייתי משנה כלום.

אני לא רוצה לעשות ספויילרים מידי, אבל כן הפריעה לי מערכת היחסים שלה שהרגישה לי חסרת בסיס (למרות שכתוב שעבר הרבה זמן). אבל זה בערך הדבר היחיד שהפריע לי.

יש טוויסטים מטורפים בעלילה וסוף שהשאיר אותי עם תסכול עמוק (בעיקר כי הוא סוף די פתוח). הייתי שמחה אם היה עוד ספר, אבל מצד שני יש משהו מאוד יפה בסוף כזה, שלא פתרו לך את כל בעיות העולם.

ספר נהדר, כתוב טוב, עם עלילה מדהימה. אני מרשה לעצמי להגיד את זה- אם אהבתם משחקי הרעב, מאמינה שתאהבו גם אותו.

עדן עבודי

עדן, אמא לשלוש נסיכות תולעת ספרים בין הבישולים והכביסות. מלמדת את בנותיי שספרים הם מסע של חלומות, תקווה, מנגינה ואהבה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן