אדם וסופי וורנר הם זוג נשוי שמתגורר בסיאטל ומגדל יחד את בתם בת השלוש אוברי.
סופי בת ה-33 עובדת לפרנסתה כמעצבת גרפית ואדם הוא איש עסקים טרוד ולאחרונה הם בקושי מתראים והזוגיות שלהם עוברת משבר קטן.
יום אחד הם מחליטים לצאת לחופשה קצרה בעיירת נופש בוושינגטון שנקראת שאלטון אבל החופשה הפסטורלית מסתיימת באסון כאשר סופי נחטפת ע"י אדם זר ונלקחת בסירה אל עבר הלא נודע.
אדם ההמום מזמין את המשטרה וחקירה בנושא נפתחת. בראש החקירה עומדת הבלשית לי האוסמן, לי ואדם גדלו יחד ואדם היה החבר הכי טוב של אחיה קופר שנהרג באפגניסטן.
לפני מספר שנים כאשר לי היתה בת 14 היא חוותה טראומה קשה ואדם היה שם כדי להציל אותה, מאז לי לא שכחה את אדם והוא לעולם יזכר בלבה כאיש טוב ועכשיו כשהוא נמצא במצוקה נפשית ואישית היא מרגישה שהיא חייבת לעזור לו ולהיות שם בשבילו כמו שהוא היה שם בשבילה כשהיתה ילדה.
לי והשותף שלה מתחילים לתשאל את השכנים בבקתות הסמוכות ולברר האם מישהו ראה או שמע משהו בלילה שקדם לחטיפתה של סופי.
אדם הנסער מודיע להוריה של סופי על מה שקרה ומנסה להתמודד עם הלחץ הנפשי שהוא שרוי בו והוא בעיקר מטביע את יגונו בשתיה.
כאשר פרנק והלן פלין, הוריה של סופי מגיעים לאזור הם מיד משתלטים על העניינים ופרנק לא חוסך את הביקורת שלו ודעתו על אדם שבעיניו הוא מעולם לא היה חתן ראוי לבתו המושלמת.
בינתיים, לי חוקרת גם את קונור וקריסטן, זוג ששהה בביקתה הצמודה לאדם וסופי, קונור הוא מלצר בפאב שמרבה לשתות ולהשתכר בעקבות משקעי עבר שהוא מעדיף לא לדבר עליהם וקריסטן אשתו היפה היא עורכת דין שמבוגרת ממנו במספר שנים ומנסה בכל מחיר להכנס להריון.
שני הזוגות הזרים הללו שנפגשו במקרה בחופשה עוברים הרבה טלטלות ומרגע לרגע העלילה הולכת ומסתבכת, אז מה קרה לסופי ומי ניסה לחטוף אותה?
את הספר הזה שמעתי דרך האודיובול באנגלית ונהנתי מכל הרגע, אני חייבת לציין שזה הספר הכי ארוך ששמעתי עד כה ולקח לי הרבה זמן לסיים אותו אבל הוא היה שווה כל דקה.
העלילה מסופרת מנקודת מבטם של לי, קונור, קריסטן ואדם ועם כל פרק שעובר התמונה מתחילה לאט לאט להתבהר ולקראת העשרים פרקים האחרונים בערך כבר התחלתי לחשוד מה היה שם בעצם אבל עדיין נהנתי
מאד לעקוב אחרי הדמויות והיו כמה דמויות שהיו מאד לא צפויות בעיני והצליחו להפתיע אותי (לטובה ולרעה), מה שבטוח זה ששום דבר הוא לא באמת מה שהוא נראה כלפי חוץ ורב הנסתר על הגלוי בספר הזה.
גרג אולסן הוא בהחלט אמן המותחנים ולא ברור לי איך לא תרגמו עד היום ספרים שלו לעברית אבל זה ממש מתבקש.
קריאה מהנה.
