בגיל 14 עולמה של פייבל התהפך עליה. החיים שלה מעולם לא היו היציבים ביותר, היא חייה על ספינה בלב הים, ביתה של חפרנית ימית (אני מתרגמת פה חופשי אל תשפטו) ושל הסוחר הגדול והמסוכן ביותר ברחבי Narrows. היא בילתה את ימיה כשהיא לומדת את מלאכת החפרנות, צוללת עם אמא שלה למעמקי הים בחיפוש אחר אבנים ואוצרות. היא הייתה חלק מצוות, חלק ממה שזה לא יהיה שתמיד הרגיש לה כמו משפחה. אבא שלה אומנם לא היה הדמות הכי אוהבת. למעשה, היא נאלצה לחיות לפי כמה חוקים נוקשים שלו. אחד מהם היה שלעולם לא תגיד לאף אחד שהיא הבת שלו, כי ברגע שמישהו מכיר את נקודת החולשה שלך- זה סוף המשחק. אבל אלו היו החיים והיא אהבה אותם.
עד שיום אחד הספינה שלהם טבעה. אבא שלה העיר אותה באמצע הלילה, משך אותה משם והציל את חייה. הספינה טבעה ויחד איתה גם אמא של פייבל, האישה היחידה שאביה אהב, החולשה הכי גדולה שלו. אחרי שהציל אותה, אביה הוריד אותה באי ונטש אותה בטענה שהחיים האלה מעולם לא התאימו לה. הוא לא חשב שיש לה מה שצריך כדי להיות חלק מצוות ספינת סחר.
האי שעליו ננטשה פייבל הוא אי של גנבים, אי שבו כל אדם לעצמו ומי שלא יכול לדאוג לעצמו לא שורד. פייבל נשבעה לעצמה שהיא תצליח לשרוד, שהיא תחסוך מספיק כסף כדי לצאת מהאי ולחזור אל אבא שלה, לאיש שנטש אותה אבל הבטיח שאם תצליח לצאת משם אי פעם- תקבל את מה שמגיע לה.
כנגד כל הסיכויים, פייבל, עכשיו בת 18, מצליחה לשרוד ולחסוך פרוטה אחר פרוטה. היא פוגשת באנשים, אבל לא יכולה לסמוך על אף אחד.
האם תצליח פייבל לעלות על ספינה שתיקח אותה אל אביה? האם תקבל את מה שמגיע לה? והאם תצליח לעמוד בכל הכללים שלפיהם גדלה?
טוב, את הספר הזה קניתי בגלל הכריכה. יש כריכות ויש כריכות. זאת כריכה שלא היה אכפת לי משום דבר- היא הייתה צריכה להיות אצלי. איזה כיף שגם אהבתי את הספר.
הדמות של פייבל היא כל מה שאני אוהבת. מישהי שהתחילה מלמטה, לא נתנה לעצמה להיות תלויה באף אחד ולמדה שהחיים לא מאירים פנים לכולם. היא הזכירה לי קצת את קטניס ממשחקי הרעב, רק שלפייבל יש מעט יותר רכות. היא רגישה, אבל היא יודעת שהיא חייבת להסתיר את זה כדי לשרוד.
קצת חששתי בהתחלה מכל הווייב של השודדי ים כי זה לא ממש הז'אנר שלי, אבל האמת שנהנתי. יש היגיון בחברה הזאת, יש בה חוקים ויש בה סכנות, לא קשה להתמצא בעולם והספר גם הכניס אותנו במהירות לעניינים.
הכתיבה בעייני נהדרת. היא לא כבדה, יחסית קלילה אפילו לתוכן. יש כמה דברים קשים שהילדונת הזאת עברה, ולא רק היא- גם שאר הדמויות, אבל זה לא הרגיש לי כבד ודיכאוני. אהבתי גם שהאנגלית לא הייתה קשה, מעבר לכמה מושגים שלא הכרתי (והאמת שגם כשחיפשתי אותם בעברית לא ממש הבנתי מה הם רוצים שם, ימאות פחות מדבר אליי).
מבחינת העלילה היא זורמת, אין יותר מידי טוויסטים וגם כשיש מפנה בעלילה זה לא משהו דרמטי. מצד אחד זה לא צפוי ברמת הגלגול עיניים, אבל מצד שני די ברור בכל נקודה שזה ילך או ימינה או שמאלה. לי זה לא הפריע, נהנתי מהקצב ומהכתיבה והעלילה הייתה לי הגיונית לחלוטין.
ספר שכתוב טוב עם סיפור שנבנה בקצב נהדר ודמויות אמינות ומסקרנות. אהבתי מאוד, הולכת להזמין את הספר השני.
