יש ספרים שאין לי מה להוסיף על התקציר שלהם, כי בתקציר כבר יש הכול. כך זה גם בספר הזה, כל מה שאוסיף על התקציר רק ייגרע. אבל אומר רק דבר אחד, בספר הזה תוכלו למצוא סיפורים על הכול.
ההיתקלות שלי עם הספר הייתה כזו, חיפשתי ללקוח ספר בחנות, על אחד המדפים. פתאום בזווית העין ראיתי משהו צהוב מבצבץ, הוצאתי אותו והתאהבתי, כמה התאהבתי? קראתי אותו בשקיקה באותו רגע. (טוב בסדר, קודם עזרתי ללקוח, ורק אז התחלתי בקריאה) בכלל לא הפריע לי שיושב לו עוד ספר מולי, ושהפרק, שעצרתי בו באמצע עם כניסת הלקוח, מחכה לי שאמשיך לקרוא בו.
אז מה כ"כ מיוחד בספר הזה? הוא ממוקד, הוא התמצית של התמצית, והמילים בו (88 סיפורים עם 88 מילים בדיוק) נבחרו בקפידה תהומית, כל כך תהומית שכל מילה חודרת ללב ונוגעת במקומות הנכונים. אם הייתי מגניבה יותר, הייתי מנסה לכתוב את הסקירה הזו ב88 מילים, אבל לספר הזה, עם המילים המדודות, מגיע הרבה יותר מילים בשביל לתאר אותו. בקריאה בו בכיתי מסיפור אחד, ושנייה אחרי זה כבר התחלתי לצחוק מסיפור אחר, מין רכבת הרים רגשית שכזו. מצאתי את עצמי בכל כך הרבה סיפורים, ואני יודעת שאין אדם שלא ימצא את עצמו לפחות בסיפור אחד.
אני לא חובבת סיפורים קצרים, ובעיקר לא חובבת של אסופות, אבל למרות שכל סיפור עומד לעצמו, משהו בספר הזה הוא אחד, זרימה ממושכת של מילים. משהו בכתיבה של שיקנאג'י (ושהשם לא יטעה אתכם, כי זו ספרות מקור עברית) הזכיר לי את הרוקי מורקמי. משהו במרקם הסיפורים, ובקצב שלהם היה דומה לסיפורים הקצרים (שלעומתם הסיפורים פה הם נדמים לי כעת כארוכים) של מורקמי.
הספר מתאים לכל מי שאוהב את המילה הכתובה, רציתי לצלם לי ממנו כל כך הרבה סיפורים, ולחרוט אותם בראשי לעת צרה. הספר נקי חוץ מאיזו מילה פה ושם, ואני בטוחה שכל אדם יכול לחוות אותו אחרת, כי כל סיפור מיועד לכולם.
שורה תחתונה: אם שופטים ספר לפי הכריכה, מגיעים למקומות מופלאים!
