תציל אותי – סקירה של חגית בן-חור

היום הוא היום הראשון של שארית חייך.

ז'ולייט בומון היא רווקה בת 28 שמתגוררת מזה שלוש שנים בדירה קטנה במנהטן יחד עם שותפתה לדירה, קולין.
כשז'ולייט סיימה את התואר השני שלה בסורבון ואף התקבלה לאחר מכן לאחד מבתי הספר היוקרתיים למשחק בפריז, היא הייתה בטוחה שעתידה מובטח אבל במהרה ההצלחה המסחררת שלה בעולם השואו ביזנס התפוגגה וז'ולייט החליטה לנסות את מזלה בניו יורק.
בניו יורק המזל לא האיר לה פנים וגם שם היא עבדה בשלל עבודות זוטריות שלא הובילו אותה למטרה הגדולה שלה – להיות שחקנית תיאטרון מצליחה.
בסופו של דבר ז'ולייט הבינה שהגיע הזמן להודות בכישלונה, קולין עמדה לעזוב את הדירה כדי לעבור להתגורר עם החבר שלה וז'ולייט שנותרה ללא חסכונות וגם ללא ויזה החליטה לחזור הביתה לפריז.
הטיסה הביתה הייתה מתוכננת לעוד יומיים וז'ולייט קיוותה שלא יהיו ביטולים עקב מזג האויר הסוער ששרר בחוץ.
כמחווה אחרונה לעיר ניו יורק היא החליטה לצאת לראות הצגה בברודווי לפני שהיא נפרדת מהעיר שלעולם לא נרדמת.

בדרכה להופעה היא כמעט נדרסה בטעות ע"י גבר מסתורי שמיד נחלץ לעזרתה והזמין אותה לשתות איתו משקה.
הגבר ששמו היה דוקטור סם גולוויי היה רופא ילדים שמטפל בין השאר בטראומות נפשיות קשות במבוגרים ובמיוחד אצל ילדים.
באותו ערב סם וז'ולייט דיברו על הכל מלבד על החיים האמיתיים של כל אחד מהם.
ז'ולייט העמידה פנים שהיא עורכת דין מצליחה וסם העמיד פנים שהוא נשוי על אף שהוא היה כבר שנה אלמן מאז שאשתו הלכה לעולמה והותירה אותו שברירי ומדוכא.
לערב אחד הם היו שני זרים שיכולים בכח הדמיון להיות מה שהם רוצים להיות אבל הערב הזה נגמר לא טוב.
ברגע האחרון ז'ולייט החליטה בכל זאת לתת צ'אנס לסם והם עברו יחד יומיים של שכרון חושים עד שהגיע הרגע של ז'ולייט לעלות על הטיסה לפריז וכל אחד מהם פנה לדרכו, בחזרה לחייו הקודרים, המשמימים והבודדים.
זמן קצר לאחר מכן סם גילה לחרדתו שהמטוס שז'ולייט הייתה עליו התפוצץ עקב תקלה ומאותו רגע העלילה הלכה והסתבכה וסם נכנס לתוך סחרור מסוכן שהפך להיות מטורף ולא הגיוני מרגע לרגע.

הפרקים בספר קצרים ומחולקים לפי קולו של סם ולפי קולה של ז'ולייט.
הספר מתחיל כספר רומנטי אבל בהמשך הופך לדרמת פשע ופחות התחברתי לשינוי הקיצוני בעלילה.
במסורת ספרי גיום מוסו העלילה נעה על קו פריז/ניו יורק, כל פרק פותח עם ציטוט של משפט מפורסם ויש בעלילה מציאות אל מול העל טבעי.
בספריו של מוסו יש תחושה של דפוס שחוזר על עצמו אבל עדיין אני לא מוכנה לפספס אף ספר שלו והוא תמיד מצליח לרגש אותי עם הדמויות המיוחדות שלו שנחבטות עם עצמן מבחינה מוסרית ואישית ואני גם אוהבת את המסרים החבויים שהוא טומן במהלך העלילה.
אהבתי את דמותו המיוחדת של סם, הוא היה נאמן לעצמו ולאנשים שקרובים לו ואפילו לאשתו שמזמן כבר הלכה לעולם שכולו טוב.
סם מאמין שסבל אינו גזירת גורל אבל דווקא את האנשים שחשובים לו, הוא לא מצליח להציל.
המסר בספר היה: שלא ניתן למנוע את הבלתי נמנע, מה שצריך לקרות יקרה בסופו של דבר, וגם אם הדרך תהיה שונה, התוצאה תהיה אותה התוצאה.
החיים מורכבים משניות וכל שניה היא משמעותית כדי לקבוע לאיזה כיוון החיים שלנו יפנו ובחרתי ציטוט אחד מהספר שאהבתי: "אדם צריך לחיות את חייו ולהביט קדימה, אבל הוא מבין זאת רק כשהוא מביט לאחור."

קריאה מהנה