נאווה היא אלמנה בת 69 שגרה לבדה. היא מצהירה שהיא גרה על אי בודד והתרגלה לחיות לבד בעצמאות שלה. היא התאלמנה מאיתן לפני מספר שנים לאחר שסעדה אותו במסירות אין קץ. לאחר כמה שנים היא הכירה את יוסי שלאחר שהיה גר אצלה שנה התברר כשרלטן שניצל את כספה וטוב ליבה.
נאווה היתה פגועה והחליטה שלא תתמסר יותר לאחרים, הספיק לה מה שחוותה בחייה, עכשיו היא תהיה בשביל עצמה, עד ש…
יום אחד היא ארזה בשקית המון בקבוקי פלסטיק בשביל לשלשל אותם למחזורית. השקית נקרעה באמצע הכביש וכל הבקבוקים התפזרו לכל עבר. בחור צעיר עצר את רכבו ויצא לעזור לנאווה לאסוף את הבקבוקים מהכביש. רק לאחר שנסע היא שמה לב שהוא השאיר את הטלפון הנייד שלו ליד המחזורית. נאווה התקשרה למספר שהיה שמור תחת אבא וכך הכירה את איציק. איציק שפירא, קוסם ומנטליסט.
הם דיברו הרבה בטלפון, התיידדו ומצאו כי יש להם הרבה במשותף. איציק ביקש להגיע לאסוף את הנייד של בנו ונאווה התרגשה כמו ילדה קטנה.
מאותו היום הקשר המיוחד בין נאווה לאיציק נוצר. היה להם הרבה במשותף בחיים המלאים שכל אחד עבר בנפרד וגם ברצון של כל אחד לאהבה, למילה טובה, לחיבוק ולמגע. הם גילו האחד את השניה, מצא חן בעיני נאווה שאיציק היה אדם לא שיגרתי והחיזורים העיקשים שלו גרמו לה להעתר.
וכמה טוב שהיא נעתרה לחיזורים שלה, כמה היא היתה מפסידה אם היתה נשארת בתוך החומות שבנתה לעצמה. איציק גילה לה את עולמו, לקח אותה להרפתקאות ולחוויות שמעולם לא חלמה שתעשה.
לא תמיד היה להם קל ביחד, כל אחד בא עם העולם שלו, עם המשקעים שלו ועם כל המטענים שלו. היה יפה לראות איך העולמות של שניהם נפגשים גם כשהתרגלו לחיות לבד בגילם המופלג.
הקשר שלהם הביא אותם להתמודד עם המשפחה שלהם, עם העבר שלהם ועם הסודות שלהם.
תמימות שניה הוא לא ספר שנקרא בשטף, לעיתים הייתי צריכה הפסקות וחזרתי כדי לקרוא את ההמשך וכמובן את הסוף.
מודה ומתוודה שלא תמיד התחברתי לעלילה, הרגשתי שהיו בה קפיצות ולא תמיד היתה לי מעניינת, אך הנושא המיוחד והשונה משך אותי להמשיך.
הקריאה כמובן, לשיקולכם🤗.
