Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
We Have Always Lived in the Castle
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2017
מספר עמודים: 207
מֵריקֵט בּלֶקווּד מתגוררת באחוזה המשפחתית עם אחותה הגדולה קונסטנס ועם הדוד ג'וליאן. בעבר מנתה המשפחה שבע נפשות – עד שבערב נורא אחד מצאה מנת רעל את דרכה אל קערית הסוכר. לאחר שזוכתה מרצח ארבעת בני משפחתה, שבה קונסטנס לביתה – טירה מבודדת בקצה הכפר – כשמריקט מגינה עליה מפני אנשי הכפר הסקרנים והעוינים. השנים עברו בניתוק נעים ונוח, עד שיום אחד הופיע בפתח ביתן בן הדוד צ'ארלס. מריקט זיהתה מיד את הסכנה הנשקפת להם וידעה שעליה לעשות הכול כדי להציל את קונסטנס ואת הבית. מעשיה מניעים עלילה מסתורית ומותחת שמגיעה לשיאים כמעט בלתי נתפסים. תמיד גרנו בטירה, שכתבה הסופרת המהוללת שירלי ג'קסון, ראה אור בשנת 1962 ונחשב ליצירת מופת של ספרות המסתורין. ג'קסון בוראת בלשון חמקמקה ומפותלת טקסט שבו האמת תמיד מערערת ומעורערת, והקורא נאלץ לשמור על דריכות כדי לנסות להפריד בין העולמות הפנימיים של הדמויות לבין המציאות החיצונית של חייהן.

הספר הזה חיכה לי זמן רב. מהרגע שיצא ב- 2017 שמתי עליו עין כי אני חובבת ספרות אימה ומסתורין, ועבר זמן רב מאז שקראתי ספר כזה. הוא חיכה וחיכה ובכל פעם שרציתי להתחיל אותו משהו עצר אותי. חששתי כי ספר שנכתב ב-1962 ותורגם רק עתה לא יעמוד במבחן הזמן וכל כך רציתי לאהוב אותו שפחדתי להתחיל ולהתאכזב. יום אחד נתקלתי בו כספר שמע. לא האזנתי לספרים מאז שהייתי ילדה קטנה שטרם ידעה קרוא וכתוב, והייתי סקרנית לנסות את החוויה כאדם מבוגר, ומה טוב אם לא להתחיל עם ספר שממילא תכננתי לקרוא? כשעמדתי בפקקים של יום ראשון בבוקר החלטתי שזו הזדמנות מושלמת והחלטתי לצלול לעולמה המסתורי של משפחת בלקווד.

מדובר בספר קצר, כמעט נובלה, אבל כזה שנועד ללא ספק להשאיר את חותמו. הכתיבה של ג'קסון היא רדופה ומורגש שהסופרת סבלה בעצמה מאגורפוביה. זה סיפור קלסטרופובי מאד שמסופר בגוף ראשון מנקודת מבטה של מריקט בלקווד. המספרת שלנו היא בת 18 והיא הילדה האמצעית במשפחת בלקווד. משפחת בלקווד היא משפחה אמידה מאד שהתגוררה בטירה מפוארת: האב, האם ושלושת ילדיהם יחד עם אחיו של האב ואשתו. קונסטנס, האחות הבכורה, היא חובבת בישול ונהגה לבשל לבני הבית בקביעות, שהתענגו מדי יום על מטעמיה. ערב אחד בעודם אוכלים את הקינוח הם הורעלו. האב, האם, הילד הצעיר ואשתו של הדוד מתו מיד לאחר שבזקו סוכר רעיל על הקינוח. הדוד ג'וליאן אמנם שרד, אבל נשאר חולה פיזית ונפשית. קונסטנס, שאינה מוסיפה סוכר לקינוח שלה ניצלה, וגם מריקט שבאותו היום נשלחה לחדרה ללא ארוחת הערב כעונש.

מכיוון שמריקט הייתה רק בת 12, וג'וליאן אכל בעצמו מן הסוכר, החשודה המיידית בהרעלה היא קונסטנס. קונסטנס עומדת למשפט ונשלחת למאסר בן 6 שנים. בזמן שהותה בכלא אושפז הדוד ג'וליאן ואילו מריקט נשלחת לאומנה. שקונסטנס משתחררת השלושה מתאחדים וחוזרים לגור יחד בטירה המשפחתית, אבל בהבדל אחד: הם מסתגרים בטירה ואינם יוצאים החוצה. מריקט יוצאת פעמיים בשבוע בלבד לקנות מצרכי אוכל, ונאלצת לספוג את הלעג והבוז של אנשי העיירה, שעדיין בטוחים שאחותה קונסטנס רצחה את שאר בני משפחתם. דומה שגם לפני הרצח משפחת בלקווד לא הייתה חביבה על שאר התושבים, אבל כיום המצב החמיר. הקשר היחידי שלהן לעולם החיצון היא הלן קלארק, שהייתה ידידת המשפחה ועדיין נוהגת להגיע לתה בימי ראשון. דוד ג'וליאן עורך באובססיביות רשימות על היום שבו קרתה ההרעלה, ונראה כי מריקט מתנהגת כילדה בת 12 והיא ילדותית בהרבה מ-18 שנותיה. נדמה כי הדמות ה"נורמלית" היחידה בסיפור היא דווקא קונסטנס.
השגרה הקבועה והמוזרה שלהם מתערערת כשבן הדוד צ'ארלס מופיע יום אחד בדלתם. ג'וליאן סולד ממנו מבט ראשון ומריקט חוששת ממנו. בעיקר היא חוששת מהעובדה שקונסטנס דווקא מחבבת אותו. לאט לאט אנחנו מתחילים להבין מה קרה בעבר, איך זה קרה ומדוע זה קרה.

פסק הדין:
אחד מספרי האימה הטובים שנתקלתי בהם, הוא כל כך מטריד שזה פשוט טוב. הוא מוזר במובן החיובי של המילה ויש בו אווירה אפלה וקודרת. לא יכולתי שלא לדמיין את עולמם של משפחת בלקווד בצבעי שחור לבן, והדמויות בספר חודרות לנפשו של הקורא. הכתיבה טובה, הסיפור מעניין ועומד לגמרי במבחן השנים, והסוף? – גאוני בחוסר ההגיון שלו. קריאת חובה לחובבי ספרות האימה.
אני חייבת לציין לטובה את חווית ההאזנה באתר iCast. אני מודה שלא הייתי בטוחה איך ארגיש והאם אוכל להתרכז בספר מוקלט. אבל הקריאה המדויקת והנעימה לאוזן ליוותה אותי עד שהתמכרתי אליה בלי לשים לב. ללא ספק זו חוויה שאני מתכננת לחזור עליה בקרוב.

אהבתם? שתפו!

נועה הולצר

אמא עסוקה לזואי הפעוטה, שמצליחה לגנוב קצת זמן קריאה בין 'הופ' ו'לולי'.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן