הסיפור מלווה חבורה של ילדים שמתמודדים עם אתגרים שונים. תחשבו על זה רגע, מה עושים כשהכדור נתקע על עץ ואתה קטן וקצת נמוך? ומה עושים כשהחלק של הלגו החדש אבד? אני חושבת שאני הייתי יושבת ובוכה, אבל הילדים בספר בוחרים קצת חכם יותר. הם נעזרים בגברת תושיה. היא מגיעה ומצילה את המצב, מראה להם איך אפשר לפתור כל בעיה.
אבל האם תמיד תהיה שם תושיה הגיבורה כדי להציל את היום?
ספר מקסים שמלמד ילדים עצמאות ודפוסי חשיבה נכונה. נכון שאנחנו שם תמיד כדי לעזור, אבל גם בגיל צעיר טוב שהילדים שלנו יתנסו בפתרון בעיות.
אהבתי במיוחד את החרוזים, למרות שהספר בהחלט מועשר בשפה גבוהה, החרוזים עצמם היו מורכבים ממילים מוכרות שהבנות שלי נהנו מאוד להשלים בעצמן.
הגדולה שלי הפנימה את המסר, אפילו לא הייתי צריכה לתווך לה את הרעיון. היא ידעה להגיד לי לבד שאפשר לנסות קודם לבד לפני שהולכים לחפש פיתרון אצל מישהו אחר. האמת שאיתה זה ממש בא בזמן, כי נדמה שלאחרונה קשה לה להתמודד עם דברים שחברות אומרות לה בגן. אחרי שקראנו את הספר שאלתי אותה איך תוכל להתנהג בתושיה והיא בתגובה אמרה שאם לא נעים לה מה שאומרים לה היא יכולה ללכת לדבר עם חברה שכן מדברת אליה יפה.
למרבה הפתעתי גם בת השלוש שלי הצליחה להבין את הקטע עם מעט דוגמאות.
ספר מקסים שכתוב טוב, מאוייר מקסים, לא ארוך מידי ומעביר מסר נפלא.
תודה רבה מעומק הלב על הסקירה המפרגנת והמושקעת❣️
אמירה יקרה
נעים לקרוא אותך – עלייך
כסופרת.
בהצלחה עם הספר החדש.
אופירה מנו – מאיר