היא היתה בת עשרים ואחת והוא בן עשרים ושמונה כשהתחתנו. אלי היתה ספרית צעירה ומושכת ולינק היה נגר, אדם בוגר ויציב. הם התחתנו ועברו לגור יחד עם אימו של לינק.
כבר מההתחלה היחסים בין השניים לא זרמו. אלי לא סבלה את המגע שלו ולינק מצידו כעס והתרחק. הוא היה יוצא כמעט כל ערב בלי אישתו. השניים היו נשואים צעירים ובמקום להיות קרובים ומאוהבים, הם רק התרחקו האחד מהשניה.
שניהם היו מאוכזבים. אף אחד לא קיבל בנישואים שלו את מה שרצה, את מה שקיווה לקבל בנישואים. המרמור רק הרחיק בניהם, לשניהם היתה בטן מלאה האחד כלפי השניה.
לינק היה מכה אותה לפעמים, אלי לא יכלה לשאת את זה יותר ועזבה את ביתם המשותף ונסעה להוריה. לינק לא ויתר ואלי חזרה לנסות שוב, גם בלחץ ההורים שלה שביקשו שתשוב לבעלה.
החיים שלה השתנו כשהכירה את בנדה, אישתו של החבר של בעלה. הן התחברו האחת לשניה ומצאו כתף ואוזן קשבת כדי לחלוק את מה שעל הלב. סוף סוף יכלה אלי לפרוק את המטען שלה, היה משהו שיבין אותה, מישהו שנמצא בסיטואציה דומה.
כמה שהיחסים של אלי ולינק הידרדרו, כמה שאלי התקרבה לחברתה בנדה. כמה שלינק היכה את אלי, התעלל בה נפשית ופיסית, כמה שאלי נאחזה בבנדה. אלי לא רצתה לחיות עם בעלה, היא חלמה לחיות עם בנדה. בנדה מצידה גם לא ממש סבלה את בעלה ולשתיהן היה חלום להפטר מהבעלים ולחיות יחד.
איך יגשימו את זה? הן מצאו פתרון, פתרון בדמות רעל. אלי הכניסה לאוכל של בעלה במשך תקופה ארוכה רעל, רעל שעשה את שלו. תקופה מסויימת הוא חלה עד שמת.
אלי חשבה שחזון אחרית הימים הגיע והיא חופשיה, אז זהו שלא. עכשיו היא צריכה להתמודד עם חזית חדשה, המשטרה ומערכת המשפט. מה עדיף? אותם או את לינק המתעלל והמשפיל?
את סופו של הסיפור תקראו ב"שתי חברות והרעלה".
ספר קצר, מיוחד, עינייני שחושף את חייהן של יותר מידי נשים שסובלות מהתעללות מצד בני זוגן ושל פחות מידי נשים שקמות ועושות מעשה.
הספר מבוסס על משפט רצח אמיתי שקרה בברלין לפני 100 שנים בדיוק. הוא מביא את המכתבים של החברות בכתב ידן האמיתי ואפילו מספק ניתוח לכתב היד ולמה שקרה.
היה מעניין, ממליצה לקרוא במיוחד לטובת אותן נשים שחוות את מה שאלי חוותה יום יום.
