Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
שתיקה פרסית
סופר/ת:
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2017
מספר עמודים: 344
שנה היא שנת 1978 באיראן, תחילת ימי החושך של הרפובליקה האסלאמית תחת שלטונו של איתוללה ח'ומייני. פָּרִי, נערה יהודייה מקסימה ושובת לב, מאוהבת בבן דודה מוֹרָד ומתארסת לו, וכמו כל נערה היא כמהה ללבוש כבר את שמלת הכלה ולהתייחד עם אהובה. אך המהפכה האסלאמית דוחה את תוכניותיהם האישיות של בני הזוג יום אחר יום. לאחר שהשניים נישאים לבסוף והמצב בטהרן הולך ומחמיר, גומלת בליבם ההחלטה להימלט מהמקום שהקיצוניות האסלאמית החשיכה אותו באחת. מטופלים בשני ילדים רכים, הם מחליטים בצעד אמיץ לעשות מעשה − לברוח לישראל. אך מתברר כי מסע הבריחה רב־תלאות, כרוך בקשיים פיזיים ונפשיים ומלווה בסיכונים ובדרמות עוצרי נשימה. יחד עם בנם הפעוט ובתם התינוקת, כשהוריהם נותרים מאחור, הם חוצים שדות וכפרים רדומים ומעפילים עם הסוסים על רכסי ההרים בכורדיסטאן בואכה טורקיה. מתוך מארג החיים של משפחת לוי עולה תמונת חייהם של יהודי איראן בימי שלטונו של מוחמד רזא שאה פהלווי ובימי הרפובליקה האסלאמית תחת שלטונו של איתוללה ח'ומייני.

הסיפור מגולל את סיפור חייה של פרי, נערה יהודייה צעירה המתגוררת באיראן של 1978. פרי המאוהבת במורד, בן דודה, נישאת לו בתקופה הקשה ביותר שחוותה מאז ילדותה.

השניים נישאים ועוברים לגור יחד כמו כל זוג נשוי, אך אט אט הם מבינים שהחיים בטהרן לא אפשריים להם, ושהם לא רוצים לגדל בה את ילדיהם. השניים מחליטים לברוח יחד לישראל, וכך מתנגדים למהפכה האיסלאמית.

הבריחה של השניים מתבררת כדבר לא קל בהחלט, הם נתקלים בקשיים, עוברים תלאות ולבסוף חוזרים שוב לטהרן. את המסע הזה הם מבצעים כמה פעמים, ובכל פעם מצאתי את עצמי חסרת אוויר, קוראת שורה אחר שורה במהירות שיא, רק כדי לדעת אם אולי הפעם הם הצליחו להגיע לישראל בבטחה.

הסיפור מכניס בתוכו גם את ההיסטוריה של טהרן באותה התקופה, השלטון הנוקשה, השלטון שלא מאפשר לאזרחים לחיות את חייהם בשלווה, ולכן לא סתם יהודים רבים בחרו לברוח ולעבור לישראל. אנחנו למדים גם על התרבות היהודית באותה התקופה, מה היה מקובל ומה לא, על המנהגים הפרסים באותה התקופה, וכמובן על הזוג שמנסה לעשות כל שביכולתו כדי ליצור לילדיהם הפעוטים חיים טובים יותר.

שרה אהרוני כתבה את הספר הזה כיצירת מופת, היא הוסיפה ותיבלה את הספר בביטויים פרסיים, במנהגים פרסיים ובאווירה פרסית. אני יודעת שזה לא מעניין את כולם ויש הרבה קוראים שלא התחברו לכל ההוספות הללו, אך בתור פרסייה נהניתי לקרוא את הביטויים האלה ולהתחבר קצת יותר למוצא שלי.

הספר כתוב במשלב גבוה, באווירה של פעם, בשפה יפה שרק מותירה טעם של עוד. בעקבות הספר הזה המשכתי לקרוא ספרים נוספים של הסופרת, אך 'שתיקה פרסית' נותר האהוב עליי.

אהבתם? שתפו!

נוי פישמן

חייבת לתקן כל שגיאה לשונית בקול רם או בלב, כיאה לעורכת לשון. מאוהבת בבני הקטן ובקריאת ספרים

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן