תשוקה כמו אש, היא דבר מסוכן. היא עלולה לצאת משליטה בקלות רבה. חוקים קיימים מסיבה טובה: אם תציית להם, תזכה להצלחה. אם לא, אתה עלול לשרוף את העולם עד היסוד.
יחסים בין אמהות לבנותיהן מאז ומתמיד היו עניין מורכב. כמו בכל דבר, יש הרבה סוגים של אמהות, יש אמהות משחררות ויש אמהות שרוצות שבנותיהן המרדניות יהיו צייתניות והן שוכחות שפעם לפני הרבה שנים גם הן עצמן היו ילדות שרצו לחוות את העולם דרך עיניים תמימות והרפתקניות.
עלילת הספר נפתחת כאשר אלנה ריצ'רדסון מתעוררת לילה אחד לצליליו הצווחניים של גלאי האש שלה. מסתבר שביתה היוקרתי בעיר שייקר הייטס בו היא מתגוררת עם בעלה ביל וארבעת ילדיהם המתבגרים: טריפ, לקסי, מודי ואיזי, עולה בלהבות.
לפני מספר חודשים אלנה השכירה את אחת הדירות שלה למיה, אמנית צילום ובתה בת ה 16 פרל. אלנה הסבירה לשתיים מהם החוקים הנהוגים בשייקר הייטס.
החוקים אמנם נוקשים אבל הכל נעשה במטרה אחת: ליצור קהילה אוטופית!
מיה היא אישה שיש לה חוקים משלה והיא לא מתנצלת על זה, היא אמנית בכל רמ"ח אבריה והנפש שלה חופשיה.
בתה, פרל היא נערה מחוננת עם זיכרון פנומנלי ורק דבר אחד מעיב על חייה: אורח החיים הארעי שהיא חיה עם אמה, השתיים כבר עברו מדינות בלי סוף ולא השתקעו בשום מקום מעבר למספר חודשים.
אלנה נרתעת ממיה אבל עם זאת מקנאה בתעוזה שלה, משהו שמזמן כבה בנפש שלה עצמה.
חיים שלמים של שיקולי נוחות וחשיבה פרקטית חנקו את הניצוץ שבתוכה, כמו שמיכה עבה וכבדה (עמ' 182)
מודי, בנם האמצעי של ביל ואלנה נמשך לפרל כמו פרפר לאש ומכניס אותה לתוך ביתם, שם היא נקשרת ללקסי האגואיסטית, מתאהבת בטריפ השטחי ומתחברת לאיזי הצעירה המרדנית שבחבורה.
פרל ומיה הופכות לאט לאט לחלק בלתי נפרד ממשפחת ריצ'רדסון והן משנות בלי להתכוון את האווירה בבית ואת חייהם של היושבים בתוכו.
איזי היא מהפכנית בנשמתה, מרדנית ופרועה ובניגוד לאחיה שחייבים תמיד לעשות את הדבר הנכון, היא לא אוהבת להיות פוליטיקלי קורקט ולא מהססת להביע את דעתה הכנה גם כשלא מבקשים ממנה לעשות זאת.
אלנה לא אוהבת את המרדנות של איזי למרות שהיא ההעתק שלה כשהיתה צעירה והיתה לוחמת צדק עד שהחליטה להתביית ולהפוך למתבוננת על החיים מהצד.
שרשרת אירועים שמתרחשת בעיר ומערבת בתוכה את כל הדמויות בעלילה גורמת לסערת רוחות שתשנה את חייהם של כולם לנצח וגם סודות כמוסים נחשפים ועלולים לפרק את כל מגדל הקלפים שנבנה בעמל רב.
סלסט אינג נוגעת בספר הזה בנקודות מאד רגישות בנושא אמהות, גזענות, מעמדות, שבירת חוקים ובדילמות מאד לא פשוטות שכל אם בעלילה צריכה לשאת עמה. אין פה בסיפור מצב של שחור או לבן ואהבתי איך שכל הקצוות נסגרו בסוף. העיר הכביכול אוטופית מסמלת את החיים של כולנו ואת מה שאנחנו מציגים לעולם כלפי חוץ בזמן שבפנים יש סערות, העמדות פנים, סודות ושקרים וגם רקבון לפעמים.
מבחינת הדמויות, לא אהבתי את דמותה של אלנה, היה בה משהו מתנשא, שיפוטי, מתחשבן אבל אהבתי את דמותן של מיה ואיזי, שתיהן הלכו עד הסוף עם האמת שלהן.
יש בספר הזה כל כך הרבה עומק ותובנות שקוראים אותו לאט ומתענגים על כל מילה.
קריאה מהנה.
