Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
שקרים הכרחיים
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 415
ג'יין לא חייבת לעבוד למחייתה. כך מזכירים לה בעלה הטרי, אימהּ וחברותיה בכל הזדמנות. אבל היא ידעה מגיל צעיר שהיא תהיה עובדת סוציאלית, ואין דבר שהיא רוצה בו יותר. שנות השישים החלו זה עתה, אך במרחק כמה דקות נסיעה מביתה היפה שבצפון קרוליינה עדיין חיות משפחות במטעי הטבק, ללא חשמל או מים זורמים, כמו ממאה אחרת. כולם זקוקים למשהו: נעליים ללא חור, הסעה לשיעור ברייל או עזרה במציאת עבודה, ולכולם ג'יין יודעת לעזור, מלבד נערה אחת. חיוכה של אייבי לא מגלה דבר על מצבה העגום. היא מטפלת לבדה באחותה, בסבתהּ הקשישה ובאחיינה התינוק. בשש עשרה שנותיה למדה לשרוד בכוחות עצמה ולא להישען על איש. כשהשתיים פוגשות זו את זו עולמן הישן מתערער; אייבי מתמלאת תקווה, ואילו ג'יין עומדת בפני הכרעה קשה מאין כמותה. האם תוכל אייבי לסמוך עליה? פרשה היסטורית אמיתית ובלתי נתפסת זוכה לתיאור ספרותי לראשונה ברומן זה, אשר מתאר את מאבקן של אלפי נשים לעצמאות, מנקודת מבטן של שתי נשים צעירות, מטפלת ומטופלת. דיאן צ’מברליין היא אחת הסופרות המצליחות בארצות הברית. ספריה הרבים תורגמו ל– 20 שפות ברחבי העולם, ושקרים הכרחיים הוא ספרה המצליח ביותר.

השנה היא 1960, ברוב הבתים הגבר הוא המפרנס היחיד, ומהאישה מצופה להיות מנהלת משק הבית של עצמה, ולהביא ילדים לעולם, כלומר במשפחות לבנות ואמידות, לגבי צבעוניים ו"זבל לבן" כנראה שהדבר לא נכון. ג'יין היא מהזן הראשון, יש לה בעל רופא, ובית מדהים, אבל היא קצת שונה. ג'יין מחליטה שלפחות בשנים הראשונות היא רוצה לעבוד, היא בדיוק סיימה ללמוד, ומחליטה לפנות לתחום של עבודה סוציאלית, להרוויח לעצמה כסף משלה. ג'יין קופצת למים די מהר, ובלי הרבה הכוונה היא מתחילה להיפגש עם משפחות ומטופלים, אבל כבר ראינו שג'יין לא לגמרי הולכת בתלם, ולכן כשהיא מחליטה ללכת אחרי הלב, במקום אחרי הכללים, דברים מתחילים להסתבך.

אני די אוהבת את סדרת 'עין טובה' של הוצאת עם עובד, שגם הספר הזה משתייך אליו, אמנם לא את כל הספרים שבסדרה אהבתי, אבל יש משהו בסדרה הזו שנותן מבט קצת אחר על דברים, וזו גם אחת הסיבות שרציתי לקרוא את הספר הזה. סיבה נוספת היא כמובן הכריכה, שאפילו אח שלי התלהב ממנה (והוא אחד שכל עוד התקציר מעניין אותו, הוא יקרא את הספר) ואחרי שגם קראתי את התקציר, הייתי חייבת אותו אצלי.

אני לא מוצאת מילה אחרת לתאר את הכתיבה שבספר חוץ מאשר כתיבה מעלפת, אולי אפשר להוסיף גם כתיבה מרתקת, כזו שאני יושבת עם הספר, ולא יכולה לשמוע מה קורה מסביבי, כי אני פשוט נכנסת לתוך העלילה ומרגישה שאני ממש שם, בין שדות הטבק או בחיפוש אחר פתרון לבעיה. אבל הכתיבה המיוחדת הזו עם התרגום המופלא של שירי שפירא (כי לגמרי מרגישים את הנגיעות שלה פה) לא אומרים שהספר הזה הוא קליל או פשוט, הוא מעלה הרבה סוגיות לא פשוטות, כמו את סוגיית האאוגניקה, את מקומן של הנשים בחברה, את היחס שלנו כלפי אנשים שונים מאיתנו (בין בצבע ובין במצב סוציו-אקונומי) ואת המקום שלנו לשינוי. ולמרות כל הסוגיות האלו, זה ספר שמחמם את הלב, ג'יין נותנת לנו הרגשה טובה לאורך כל הספר, ואני הרגשתי כאילו היא ממש שם בשבילי.

הספר מציג שתי נקודות מבט, של אייבי, אחת המטופלות של ג'יין, ונקודת המבט של ג'יין עצמה. עוד משהו נהדר שאפשר לומר על הכתיבה היא, ששתי נקודות המבט היו שונות זו מזו, כאילו מדובר ממש בסופרת אחרת. שתי נקודות המבט האלו גם עזרו להבין את הסיפור בצורה טובה יותר. אבל היה לי משהו אחד שהיה קצת חסר בספר- טריגרים, שאמנם אולי היו עושים ספויילר קטן בעלילה, אבל הם גם יכולים לעזור להגיע לקהל יעד מותאם יותר, כזה שלא יחווה טראומה מהעלילה, או שלפחות יהיה מוכן למה שעוד יגיע. עברתי בספר מנעד של רגשות, כאב וצער ושמחה והספר הזה גם עיצבן אותי. עיצבן אותי לראות כמה אנשים היו אטומים באותה תקופה, כמה הם לא ראו את האחר, ולכן ג'יין הייתה נקודת גם אור בספר. הספר מתאים למי שרוצה לצלול לספר תקופתי מהמם, שלמרות הכול, יעשה לכם טוב על הלב.

שורה תחתונה: כשכריכה מהממת ותקציר סוחף, מתחברים יחד לעלילה מיוחדת במינה!

רעות אסתר פנקוס

לומדת חינוך, עובדת בסטימצקי ומכורה לריח של ספרים וגם לקריאה בהם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן