שנת 1960, צפון קרוליינה.
ג'יין פורסטר היא צעירה בת 22 ונשואה טרייה לרוברט, רופא ילדים. ג'יין ורוברט מאוהבים אבל לכל אחד מהם יש אידיאל אחר בראשו לגבי איך שהזוגיות שלהם צריכה להיראות.
ג'יין רוצה לעבוד ולהיות עצמאית ולכן היא רוצה לדחות את הקמת המשפחה בכמה שנים אבל רוברט לא חושב שהיא צריכה לעבוד כל עוד הוא מפרנס אותה, הוא לא מעוניין שאשתו תביך אותו בפני חבריו.
ג'יין סיימה את לימודיה בקולג' והיא מתחילה לעבוד בתור עובדת סוציאלית במחלקת הרווחה.
רוברט לא נולד עם כפית של כסף בפה והוא עבד קשה במשך שנים כדי להגיע למעמדו הגבוה ולכן היה חשוב לו מאד להשתייך למועדון החברים של העשירון העליון.
ג'יין מתחילה לטפל באנשים שמתגוררים במקום מוכה עוני בשם מחוז גרייס ורוברט מאד לא אוהב שאשתו עוזרת לאנשים צבעוניים או "טראש לבן" כמו שהוא מכנה אותם ובעיניו זה לא יאה לאשת רופא לעבוד בעבודה שכזאת עם אנשים מהסוג הזה.
רוברט אוהב את ג'יין, כל עוד היא מתאימה את עצמה לציפיות שלו ממנה ולא שואפת לעצמאות יתר וסוטה מהנורמה החברתית שהוא חי על פיה.
במהלך עבודתה, ג'יין מזועזעת כשהיא נחשפת לעוני, הדלות והרעב שהאנשים בהם היא מטפלת חווים והיא שמחה להרגיש בפעם הראשונה בחייה נזקקת ובעלת תועלת.
היא נתקלת באמהות מרובות ילדים ומגלה על תוכנית של הממשלה לעקר נשים מסוימות כדי לדלל את הילודה של ילדים עניים ומוכי גורל.
ג'יין נכנסת לחייהן של בנות משפחת הארט, אייבי הצעירה בת ה-15, אחותה היפה ורפת השכל מרי אלה בת ה-17, וויליאם-בנה בן השנתיים של מרי אלה וסבתן נוני.
אייבי היא "המבוגרת האחראית" בבית כי מרי אלה נוטה להסתבך בצרות, וויליאם הוא ילד שמצריך השגחה מתמדת ונוני היא אישה חולנית שאין לה כח לטפל בכולם.
אייבי לומדת בימים ואף עובדת בשדות הטבק השייכות לבעל הדירה בה בנות המשפחה מתגוררות, היא נערה פקחית עם המון פוטנציאל אבל קשה לה להתקדם ולפרוץ החוצה כשהיא חיה בתת תנאים ובדירת חדר שאין בה חשמל, מים זורמים ואפילו שירותים נאותים בתוך הבית.
נפשה של ג'יין נקשרת בנפשה של הנערה הצעירה שמזכירה לה את עצמה וכשהיא נלחמת כדי לעזור לאייבי, היא מרגישה שהיא עלולה לאבד את הקריירה שלה ואת נישואיה הטריים.
הפרקים נעים בין חייה של ג'יין וחייה של אייבי. אהבתי במיוחד את דמותה של ג'יין, היא היתה אידיאלסטית שניחנה באינטליגנציה רגשית גבוהה וכמו כן דעתנית, אנושית ואכפתית.
במהלך העלילה ג'יין הרגישה חצויה, היא נקרעה בין החשש לאבד את האמון שבנתה עם אייבי לבין הפחד לאבד את מקום עבודתה אם היא לא תעמוד בחוקים שהוצבו בפניה.
פחות אהבתי את דמותה הלא תומכת של רוברט, הוא רצה לצידו אישה ייצוגית (trophy wife), ברבי שתבשל, תכבס ותסרוג לו גרביים ולא אישה חזקה, אמיצה ועקשנית שתדע לעמוד על שלה.
הרבה זמן לא קראתי כזה ספר מיוחד שנכנס לי ללב והצליח לרגש אותי – אני ממליצה עליו בחום לקריאה.
קריאה מהנה.
