יון ג'ה הוא לא ילד רגיל כמו כל הילדים. אמא שלו הבחינה בזה לראשונה כשבגיל 3 חודשים הוא עדיין לא חייך. יון ג'ה התפתח מצד אחד כמו כל הילדים אבל גם לא הראה פחד מזרים או מדברים מסוכנים כפי שהיה מצופה מכל ילד. היתה לו תסמונת נדירה שהקשתה עליו לחוות רגשות או לחילופין לזהות אותם אצל אחרים. כולם חשבו שהיה מוגבל בנפשו אבל טעו.
הרופאים אבחנו את המצב שלו כ"חוסר יכולת להביע רגשות" או אלקסיתמיה. הוא לא רק לא יכל להביע את הרגשות, העצוב הוא שהוא לא יכל להרגיש אותם או להבין את הרגשות של האחרים.
אמא שלו היתה משוכנעת שאנשים הם תוצר של חינוך וכך היא גידלה את יון. מגיל צעיר היא עשתה הכל כדי שישתלב עם ילדים בגילו, היא לימדו אותו איך להגיב לסיטואציות כדי שיראה אנושי כדי שילדים ירצו להיות בסביבה שלו.
לא רק אמא שלו עשתה את הכל בשבילו, גם סבתא שלו היתה שם לתמוך באמא שלו שעשתה כל מה שיכלה כדי שיון יגדל לחיים רגילים. מנוול ברחוב בהתקף שיגעון רצח את סבתו ופצע אנושות את אימו והביא לכך שבגיל 15 יון ברשות עצמו. אין לו את התמיכה והבטחון של המשפחה הקטנה שלו.
יון ממשיך ללכת לבית הספר וכשהוא חוזר הוא הקפיד להפעיל את חנות הספרים של אימו. הוא השתדל לעשות מה שצריך כדי לשרוד והאמת היא שהוא עשה את זה לא רע בכלל. הוא התחבר לילד מפוקפק מהכיתה שהיה נחשב לעבריין, סוף סוף היה לו עם מי לדבר.
לא רק אותו מפוקפק היה קרוב לליבו, מסתבר שילדה בשם דורה הצליחה לגנוב את ליבו
אירוע אחד משנה את חייו של יון מהקצה אל הקצה.
רוצים לדעת מה קרה ליון? מהו סוף הסיפור?
הכל בסיפור ההתבגרות המיוחד הזה.
הספר שלפנינו מיוחד, יוצא דופן, מרגש לעיתים ומעניין. התרגשתי לקרוא על התהליך שעבר יון בספר, על אנשים טובים שפגש בדרך ועזרו לו ועל אופטימיות שמנצחת הכל.
יש כל כך הרבה שונים בנינו וכל כך מעט סובלנות כלפיהם בחברה. כל סיפור על סובלנות שמגלים מרגש אותנו ומוגדר יוצא דופן, אבל ככה זה צריך להיות. זה אמור להיות חלק מאיתנו וחבל שזה לא כך.
אלקסיתימיה (Alexithymia) היא חוסר יכולת להרגיש, להביע או לזהות רגשות. התופעה קיימת ב-10% מהאוכלוסייה, ומופיעה בעיקר אצל גברים. אלקסיתימיה אינה מוגדרת כהפרעה נפשית או אישיותית, אלא כתופעה רגילה. אין כיום תרופה או פתרון לאלקסיתימיה.
הפסיכותרפיסט פטר סיפנאוס היה הראשון שטבע את המושג אליקסיתימיה ב-1973. הוא הבחין בכך שתופעה זו מאפיינת אנשים שמתקשים לתאר במילים ולהבחין בשונות שבין רגשותיהם, הם לעיתים נאלצים לבטא אותם באמצעות סמפטומים גופניים.
תודה. עשית לי חשק לקרא את הספר
שמחתי 🙂