יון-ג'ה הוא נער שנולד עם תסמונת נדירה אשר מונעת ממנו לחוות רגשות או לזהות אותם אצל אחרים. באופן טבעי, החיים שלו בין ילדים אחרים וגם בין המבוגרים שנתקל בהם היו לא פשוטים. הוא גר עם אמו וסבתו, ויחד הם מנהלים חנות לספרים משומשים ולומדים על רגשות במטרה שיון-ג'ה יחוה חיים כמה שיותר רגילים.
המצב משתנה ביום הולדתו ה-16 של יון-ג'ה, כאשר אדם לוקה בנפשו משתולל עם סכין ברחוב בו הלכו, ומוביל לכך שיון-ג'ה נשאר ברשות עצמו. למרות ההלם הראשוני, הוא מנסה להמשיך בחייו. השגרה החדשה מורכבת מבית הספר, חנות הספרים, ד"ר שים השכן, וחברים חדשים לכיתה, ויון-ג'ה מתבגר לתוכה.
אני חושבת שהנקודה הזו בסקירה היא זמן טוב להמליץ לכם שלא לקרוא את הכריכה האחורית במידה ואתם רוצים לקרוא את הספר, כי היא מכילה פרטים שמספרים על חלקים שמגיעים ממש לקראת סוף הספר.
"שקד" הוא רומן התבגרות מרגש, מיוחד ושונה. אני בטוחה שחלק מהייחוד שלו היא המקור שלו – הוא תורגם מקוריאנית, ומדבר על החיים שם, אבל זו לא הנקודה היחידה. הראייה של העולם דרך אדם שלא חווה או מבין רגשות גורמת להרבה מחשבות, ובמקרה שלי גם להעצמה של הרגשות שהספר עורר אצלי. כל חלק בעלילה מרתק – ההתנהלות מול אנשים מוכרים וזרים, בניית ותחזוק קשרים שוטפים עם חברים להבדיל מקשרי משפחה שהיו שם תמיד, וההתמודדות עם מצבי קיצון.
העלילה מכילה קטעים אלימים ולא פשוטים לקריאה – כולל תיאורים גרפיים. אולי במטרה לאזן אותם ואולי בלי קשר, קיימים בה גם תיאורים מפורטים, מרגשים ומעלי חיוך של סיטואציות יום-יומיות. תיאורים שגורמים לקרוא לעצור ולהעריך את הדברים הקטנים שסובבים אותנו או קורים לנו.
למרות שהספר מיועד לנוער, אני מאמינה שמבוגרים יכולים להנות ממנו וללמוד ממנו ממש באותה המידה שנוער יכול, ואולי אפילו יותר. עבור נוער, זה יכול להיות מהספרים האלה שחוזרים אליהם משנה לשנה, ובכל פעם מבינים משהו חדש שלא נקלט בקריאה הקודמת.
לסיכום, אני ממליצה על הספר לכל מי שאוהב להכיר אנשים ותרבויות שונות ממנו. "שקד" עושה את זה בצורה נפלאה, מלאה ברגש, ולמרות התוכן הלעיתים לא פשוט, מלאה גם באופטימיות.
