היא ישנה בכל הזדמנות, יצאה מהבית כשהיתה חייבת או מקסימום לפיצוציה בפינה, היתה בקשר עם מינימום אנשים, היא רצתה שקט!
לאיילין היה מספיק כסף להתקיים בשנים הקרובות אם לא תבזבז אותו באופן חריג. שני הוריה מתו, אביה מסרטן ואימה התאבדה כך שהשאירו לה ירושה יפה (היא היתה בת יחידה).
איילין למדה במכללה יוקרתית ועבדה בגלריה נחשבת לאחר הלימודים. היא היתה בחורה יפה עם אפס חיי חברה. בחורה בשם רווה היתה לה לחברה טובה ונאמנה, אבל היתה היחידה. היא היתה בקשרים מיניים עם איזשהו בחור מידי פעם אבל שום דבר מעבר.
החיים שלה היו מונוטוניים ומשעממים והיא מצאה שקט ובטחון כשישנה אפילו בזמן העבודה.
היא הלכה לפסיכולוגית בגרוש שנתנה לה תרופות מרשם שרק שיגעו אותה ולא ממש עזרו לה.
בסופו של דבר היא פוטרה מעבודתה והחליטה שהיא רוצה שלווה ושקט, היא רוצה לישון רוב הזמן ולהיות לבד בביתה.
היא לקחה כדורים ושתתה אלכוהול וניסתה לישון כמה שהיא יכולה. היא בקושי יצאה מהבית ובזמן שהיתה ערה צפתה מעט בטלויזיה. היא אכלה את המינימום ובקושי היתה קמה מהמיטה.
אם זה לא דכאון, אני לא יודעת מה כן.
הספר מספר על מה שאיילין חוותה בתקופה החשוכה הזאת שהיתה בדכאון ועשתה הכל כדי לישון ולא להרגיש, לישון ולא לחשוב. זה הפך להיות בעייתי שהיא הבינה שבזמן שהיא חושבת שהיא ישנה, היא לא ממש ישנה…
אמנם הסיפור מתמקד בדכאון של הגיבורה ומעט בעבר שלה שאולי אף גרם לה להגיע למצב הזה ועל התמכרות חמורה אבל הוא מספר גם על חברות אמיתית, נתינה והקרבה.
מודה שהיו לי עם הספר הזה עליות ומורדות. מצד אחד הכתיבה היתה קולחת, הרעיון של הספר סיקרן אותי, הגיבורה היתה צבעונית, חצופה ולא צפויה ומצד שני הרגשתי שלקראת אמצע הסיפור הוא הופך להיות מונוטוני ופחות מעניין.
לגמרי מציעה לכם לקרוא ולשפוט בעצמכם, קריאה מהנה!
