שלוש השעות הראשונות הן הקריטיות ביותר בניסיון לאתר ילד נעדר.
רייצ'ל ג'נר היא צלמת שמתגוררת בבריסטול עם בעלה ג'ון ובנה בן השמונה בנדיקט (בן).
ג'ון הוא מנתח ילדים מומחה שעובד בבית החולים וכאשר הוא נוטש יום אחד את רייצ'ל עבור קטרינה, תזונאית שעובדת איתו, רייצ'ל נסערת מאד ומתקשה להשלים עם העובדה שהיא הפכה ברגע אחד לאם חד הורית.
יום אחד באוקטובר, בעוד רייצ'ל ובן הולכים לטייל עם כלבם סקידל ביער, רייצ'ל מרשה לבן לרוץ קדימה לתוך היער וברגע של הסחת דעת כאשר היא טרודה עם הטלפון שלה היא לא שמה לב שבן לא חזר מהשוטטות שלו עם הכלב. רייצ'ל מתחילה להילחץ כשהיא קוראת לבן והוא לא חוזר והיא נעזרת במספר אנשים בחיפושים אחריו אבל הילד נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. לאחר מספר שעות סקידל חוזר מהיער כשהוא צולע אבל אין שום זכר לבן.
רייצ'ל מתקשרת למשטרה והם מתחילים בחיפושים נרחבים אחר בן ובסופו של דבר מגיעים למסקנה שבן כנראה נחטף.
רייצ'ל וג'ון מגיעים לתחנת המשטרה לחקירה מקיפה, שם רייצ'ל מספרת את כל סיפור חייה והיא וג'ון ונחקרים ע"י מפקח בילוש ג'יימס (ג'ים) קלמו.
ג'ים לוקח על עצמו את תיק העלמותו של בן, ובת זוגו לחיים, שוטרת בילוש אמה ג'אנג, הופכת לאשת קשר שמלווה את המשפחה לאורך כל התהליך הרגשי והקשה הזה.
בזמן שרייצ'ל וג'ון עושים כל שבידם לנסות להתאחד ולמצוא את בן, ג'ים בחושיו החדים חוקר את כל האנשים שנראים חשודים בעיניו ועלולים לדעת מה קרה לילד אבל חוזר עם חרס בידיו.
רייצ'ל נשענת על אחותה ניקי שלוקחת מיד שליטה על כל המצב וגם נעזרת בחברתה הטובה לורה אבל היא אפופה בתחושה קשה של חוסר אונים בזמן שהיא מקווה לטוב ביותר אבל גם מצפה לגרוע מכל.
הפרקים נעים בין דמותה של רייצ'ל לדמותו של ג'ים בעבר ובהווה כשהוא מספר לפסיכולוגית המשטרתית – ד"ר פרנצ'סקה מנלי את כל מה שעבר עליו במהלך החקירה.
במהלך העלילה רייצ'ל עוברת את הדבר הנורא ביותר שאף אמא לא רוצה לעבור – העלמות הילד שלך! כאמא הזדהיתי עם הפחדים והאימה שהיא עברה, דמותה היתה נוגעת ללב והיו רגעים שהיא אפילו גרמה לי להזיל דמעות, ואהבתי במיוחד את הקשר החזק שלה עם בן.
על אף גילו הצעיר, בן היה ילד מאד בוגר ורגיש לסביבה שלו ודמותו הגיחה לעלילה בפלאשבקים והצליחה להכנס לי ללב.
לכתיבתה של הסופרת ג'ילי מקמילן נחשפתי בעבר כאשר קראתי את ספר המתח שלה: "הנערה המושלמת" וגם המלצתי עליו ברדיו, אבל את הספר הזה אהבתי יותר, הכתיבה היתה נפלאה והייתי מרותקת לפרקים וסקרנית כבר לדעת מה קרה לבן.
העלילה היתה מפותלת ולמרות שהיא נעה לאט, בכל פעם שהיתה תפנית קטנה בעלילה והיה נדמה שהתעלומה מתחילה להפתר, קרה משהו אחר שהחזיר הכל לנקודת ההתחלה.
הספר הזה כל כך טלטל אותי שלאחר שסיימתי לקרוא אותו, חיבקתי חזק את הבן שלי בן ה-12 ולא הרפתי ממנו. אין לי מושג איך הספר הזה התפספס לי בעבר אבל אני שמחה שהגעתי אליו בסופו של דבר – רוצו לקרוא.
קריאה מהנה.
