Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
שמי לוסי בארטון
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2017
מספר עמודים: 152
לוסי בארטון הגשימה את חלומה. היא הצליחה להיחלץ בעור שיניה מהעיירה שכוחת האל במדינת אילינוי שבה נולדה, לעבור לניו יורק, להיות סופרת מצליחה ולהקים משפחה. כעת לוסי מאושפזת בבית חולים ומחלימה לאיטה מניתוח פשוט שהסתבך. לצד מיטתה יושבת אמא שלה, שאיתה לא היתה בקשר במשך שנים רבות. בשיחות זהירות על ענייני חולין, כמהלכות על בהונות, מנסות השתיים לשקם את היחסים המשובשים. אבל מתחת לפני השטח רוחשים זיכרונות אפלים מילדותה של לוסי. הדברים הקשים מכול, שאי-אפשר להעלותם על הדעת, אינם נאמרים, אך הם נוכחים כל העת והולכים ומתגבשים כמו צל מאיים מעל לוסי ואמה, וגם מעל הקוראים. בספר מתוארת דמות משנה לא שגרתית: העיר ניו יורק – קשה ונהדרת, מסוכנת ומלאת הפתעות, ואת העלילה רבת העוצמה והמרגשת עד מחנק מספרת לוסי, הסופרת המבריקה: חדת עין, אנושית בכל נימי נפשה ובלתי נשכחת.

19


בספר הזה נתקלתי במקרה באתר שאני אוהבת, ועל פי התקציר הייתה לי תחושה שאוהב אותו. גיבורה שהיא סופרת? אני אוהבת מאד ספרים שעוסקים בכתיבה. משפחה לא מתפקדת? אני אוהבת אפילו יותר ספרים על משפחות מצוקה וההשלכות שלהן על חיי הגיבורים. יחסים מורכבים בין אימא ובת? נשמע מרתק. ובכלל, למי אין יחסים מורכבים עם אמה? על פניו נשמע כל מה שאני מחפשת בספר.

לספר אין פרקים והוא כתוב כמקשה אחת. בדרך כלל אני מעדיפה לקרוא בפרקים, אבל בגלל שהספר קצר זה לא הפריע לי. הוא כתוב בגוף ראשון בקולה של לוסי, ומדלג בין תקופות שונות בחייה של הגיבורה בסדר אקראי לחלוטין. הוא מתחיל בשנות ה-80 אז לוסי הייתה מאושפזת תשעה שבועות בבית החולים עקב סיבוך רפואי בניתוח להסרת התוספתן. לוסי נשואה ואם לשתי ילדות קטנות, וביום אחד הגיעה במפתיע אימא שלה לבקר אותה בבית החולים, אחרי שנים רבות של נתק. הביקור מעורר בלוסי זיכרונות טראומתיים מילדותה. עוני, מצוקה, התעללות, בדידות, הורים מנוכרים, ענישה לא הולמת ואחים שמקנאים בהצלחתה של לוסי בבית הספר. מכל זה היא בחרה להתרחק, עברה לגור בניו יורק והתחילה לכתוב.

אף שהספר עוסק בהזנחה, עוני והתעללות, נעדרות ממנו תחושות קשות, ופעמים רבות הרגשתי כאילו לוסי צופה על עברה מלמעלה ומספרת את סיפורה בשלווה. לא הייתה הלימה בין המאורעות שנכתבו בספר לבין הרגש שנלווה אליהם. להיפך, הטון בסיפור היה שלו וסלחני. לוסי בחרה לסלוח להוריה, אף על פי שהם מעולם לא התנצלו בפניה. היא בחרה להתרפק על אמה שהגיע לביקור ולרכל איתה על השכנות במקום להתעמת איתה ועם מעשיה.

המעברים הרבים בין תקופה לתקופה הותירו אותי מבולבלת, וככל שהתקדמתי בקריאה הבנתי כי רב הנסתר על הגלוי. הספר נכתב ליד הסיפור ויש הרגשה שהסופרת חששה ללכת עד הסוף ולגעת בכל הטראומות שחוותה לוסי. כך למשל לא ברור מהו "הדבר" – כך היא מכנה את מה שעברה על ידי אביה. התעללות מינית? פיסית? נשארתי עם תאוותי בידי והמון שאלות לא פתורות וקצוות פתוחים בסיום הקריאה.

פסק הדין:
למרות שהספר היה רב מכר עולמי, קיבל ביקורות מעולות מקוראים ומבקרים, נכנס לרשימת הספרים הטובים ביותר של 2017, והסופרת היא זוכת פרס פוליצר - הוא לא נגע בי. הספר נותר פתוח ואין בו סגירת קצוות או תובנות לחיים, ואני כקוראת אוהבת ספרים עם קצוות סגורים. התחושה היא שהסופרת בחרה להתרחק מן הרגש בכתיבה שלה, והותירה חללים ריקים ורבים מדי לדמיונו של הקורא. נראה שהיא לא רצתה לגעת עד הסוף בנושאים כמו התעללות ואלימות. אני משאירה את הקריאה לשיקולכם.

 

אהבתם? שתפו!

נועה הולצר

אמא של זואי הפעוטה. בודקת תוכנה ביום ותולעת ספרים בלילה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט