סלמה נולדה בהולנד בין שתי מלחמות עולם. אימה היתה עקרת בית ואביה שחקן תיאטרון נודד. חייהם נעו בין עוני מחפיר לבין פרנסה סבירה שהביא האב. הרבה שינויים עברו בחיים, במיוחד מקומות מגורים מה שהכין אותם יפה לשינויים שעברו בעקבות השתלטות הנאצים על הולנד.
הפלישה של גרמניה להולנד הפתיעה אותם. סלמה ומשפחתה היו בטוחים שהולנד תשאר נייטרלית, לא חשבו שיתקיפו ללא הכרזת הלחמה. גרמניה הביסה את הולנד והולנד נכנעה אחרי ארבעה ימים בלבד של לחימה.
מהר מאוד הגזירות על היהודים הגיעו גם להולנד. פוטרו כל היהודים שעבדו בשירות המדינה, הגברים גויסו לצבא, נאסר עליהם לצרוך שירותי תרבות, הם מסרו את מקלטי הרדיו שלהם ולבסוף גם את כספם, ניירות הערך שברשותם וגם את חפציהם האישיים. המצב הידרדר מדחי לדחי.
כשהצטוו לעמוד את הטלאי הצהוב, הם הבינו את חומרת המצב, הבינו כמה הם שונים ומנודים מהשאר.
כשנדמה היה שהמצב בשפל הגדול ביותר הוא הידרדר עוד יותר כשאביה ואחיה נשלחו למחנה עבודה. בתושיה גדולה סלמה מצאה מקום מיסתור לאימה ואחותה הקטנה ואילו היא נדדה עם המזוודה של בין מכרים, היא חיפשה מקום בטוח. לא פעם תחושות הבטן החזקות שלה הצילו אותה מידי הנאצים שפגעו ביהודים בלי רחמים.
הספר מספר גם על מעלליה של סלמה במחתרת שאליה היא הצטרפה, זה המעט שיכלה לעשות. לא מעט משימות ביצעה, משימות שסיכנו את חייה וכמעט והביאה לחשיפתה על ידי הנאצים. הזוועות מסביב והגורל המר של משפחתה דחפו אותה להמשיך ולהציל כמה שיותר אנשים.
אני מזמינה אתכם לקרוא את הסיפור הלא יאמן שלה, סיפור אמיתי. "סלמה ואן דה פר, ילידת 1922, היתה חברה בארגון המחתרתי ההולנדי במהלך מלחמת העולם השניה. אחרי המלחמה היא עברה ללונדון, עבדה ככתבת בבי בי סי ושימשה ככתבת לעינייני חוץ של ערוץ הולנדי. ב 1973 הוענק לה אות ההוקרה ההולנדי "צלב זכרון ההתנדבות".
סיפור חיים מרתק לעיתים, לא יאמן כמה שהיא עברה. הסיפור יותר אינפורמטיבי ופחות עלילתי. הוא היה מרתק אך לפעמים הרגשתי שהוא מספר בליל של עובדות שקרו פחות כסיפור. למרות שידעתי בעקרון את סוף הסיפור הייתי סקרנית לקרוא איך סלמה שרדה את כל התלעות בחייה, איך למרות הכל נשארה בחיים. הסיפור שלה יוצא דופן וראוי שאנחנו נקרא אותו כדי לזכור ולא לשכוח!
