Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
שמים שאין להם חוף
סופר/ת:
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2019
מספר עמודים: 262
"פרא אדם" קראו לו המפקדים שלו בצבא בחיבה או בכעס וניבאו לו גדולות או עצרו את הקידום שלו. "בניהרקולס" קראו לו החברים שטיילו איתו בדרום אמריקה, אחרי שפיספס מעבורת והשיג אותם רגלית בתחנה הבאה. "בַּבּ" קראה לו גלי ארוסתו. "בְּנָיָקִי" קראו לו אביו ואמו, שלום ומיכל, ששלומם קשור בחוט לשלומו. "בניה" נקראו יותר ממאה תינוקות על שמו. לכל איש יש שם. לכל איש יש גם סיפור. סיפורו של בניה שראל הוא של גבר צעיר תאב חיים ורב־פנים, שהיטלטל בין חברון לתל אביב, בין חלומות על קריירת משחק לקריירה צבאית, בין תשוקה לחופש לבין כמיהה לבית. ב־1 באוגוסט 2014, שלושה שבועות לפני מועד חתונתו, כשנראה שכל חלקי הפאזל של חייו סופסוף מסתדרים במקומם, נפל בקרב ברצועת עזה בתום מבצע "צוק איתן", בעודו צועד בראש חייליו כמפקד סיירת גבעתי. שמיים שאין להם חוף הוא רומן ביוגרפי המתאר את מסע חייו של בניה שראל, את ילדותו בקריית ארבע, את התבגרותו בישיבה התיכונית, ואת הדרך הקשה שעבר עד שמצא את מקומו בתוך המסגרת הצבאית. הספר נוגע בכנות ובאומץ בסדק שנוצר בינו לבין הוריו בעקבות התרחקותו מהדת ומספר בגילוי לב, בהומור ובכאב על אהבתו הגדולה לגלי. סיפורו האישי של בניה נותן ביטוי לפלח נכבד בחברה הישראלית, החי על קו התפר בין עולמות שונים ונע הלוך ושוב בין העולם החילוני לעולם האמוני. שמיים שאין להם חוף הוא ספרה השלישי של יפעת ארליך, עיתונאית "ידיעות אחרונות". ספרה הראשון "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר", סיפור חייה של דפנה מאיר, נגע בלבבות רבים והיה לרב מכר.

חמש שנים חלפו ממבצע צוק איתן, שנערך בקיץ 2014. קיץ בו מדינת ישראל סבלה מהרבה כאב ואבדן. אחד מההרוגים באותו מבצע היה מפקד סיירת גבעתי- בניה שראל ז"ל, שנהרג 3 שבועות לפני חתונתו עם ארוסתו גלי.

מצאתי את יום תשעה באב, כיום מתאים לקריאת הספר הזה, ספר על בחור מורכב אך חדור מטרה ואמונה בעם ישראל ובארץ ישראל. ספר מלא בכאב על חיים צעירים שנגדעו באיבם, על חורבן בית פרטי שמייצג עוד נדבך של חורבן לאומי בדרך לניצחון שלנו כעם.

בניה גדל בקריית ארבע, במשפחה דתית, מתנחלת, ציונית ומאוד מלוכדת. כבר מגיל צעיר החלו אצלו קונפליקטים פנימיים סביב הדת והאמונה. רציחתם של 2 מחבריו בפיגוע בתקופת שירותו הצבאי גם גרמה לסדקים והרהורים אמוניים לא פשוטים.
הוריו שחששו כי שירותו הצבאי יגרום לו להתנתק מהדת סירבו בתחילה לחתום על קורס הצלילה כהכנה לשייטת. בניה היה נחוש והסביר כי הוא סומך על משפחתו החזקה והיציבה  שתמיד תדע לתמוך בו ולהשיבו לתלם, וכך בסופו של דבר הם הסכימו לחתום.

הספר עוסק בעיקר בתקופת שירותו הצבאי, הגלגולים שעבר, דמותו השנויה במחלוקת, התפרצויות הזעם וההתלהמויות מחד - בניה עורר סביבו הרבה סנסציות,ולא כולם ידעו "איך לאכול אותו", ומאידך, נפשו הרגישה ומלאת החמלה שאופיינה בנחישות, הקרבה העצמית, יכולת להוביל ולהנהיג. היכולת להכיל ולהבין את פקודיו ואת הסובבים אותו הייתה יכולת מדהימה שלא תמיד התגלתה ברובד הראשוני.

"הבאים במגע עם בניה יודעים שהעולם נחלק לשניים - אלה ששונאים את בניה ואלה שהכי אוהבים אותו בעולם. מה שבטוח להישאר אדישים כלפיו זה בלתי אפשרי" (עמוד 114)

במהלך הספר מצוטטים שיחות שלו עם הוריו, נחשפים מכתבים אישיים שכתב ושכתבו לו, מתועדות שיחות נפש שערך עם חבריו, חוויות שעבר בארץ ובחו"ל, כשברקע מתוארים גם סיפורים משפחתיים.

בספר מתוארת גם מערכת היחסים המורכבת שלו עם גלי, אותה פגש במהלך שירותם הצבאי. גלי, הקיבוצניקית החילונית, שאין לה כל קשר לדת, חדרה לליבו בצורה טוטאלית, כשברקע מתואר  הקונפליקט שנוצר מול הוריו הדתיים מאוד, אליהם היה מאוד קשור,  שסירבו להתפשר על הדרך אותה בחר.

כשקראתי את הספר נשביתי בדמותו של בניה. האידאלזים שבו, האופן בו הוא היה חדור מטרה וסירב לעשות לעצמו הנחות. גם כשנכנס לקרב האחרון בעזה, קצת לפני חתונתו, הוא היה מרוכז במשימה הלאומית, והצליח לנתק עצמו ממחשבות על חייו האישיים. הוא האמין בלב שלם כי זה תפקידו ואולי השליחות שלו.

האופן בו מתוארת אהבתו הטהורה לגלי מעורר השראה, אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה על גבול ההערצה. ומנגד גלי שידעה להרגיע ולאזן אותו עם כל המורכבות שבו, עשתה זאת בקסם רב. לבניה ולגלי היו חלומות רבים כשהחלום הכי גדול שלו היה להקים משפחה ולהביא ילדים. חלום שהתנפץ והותיר את גלי הלומת צער וכאב.

את הספר קראתי עם חבילת טישו צמודה, תחושת האבדן מתעצמת כשלומדים להכיר (גם אם דרך ספר) אדם שנהרג. המכתבים שנכתבו לבניה קורעים את הלב ושהספר מסתיים יש תחושה קשה של החמצה, של חיים שנגדעו בטרם עת.
אהבתי את האותנטיות של הספר, את היכולת של הסופרת לתאר את בניה על מעלותיו אך גם על מגרעותיו, ולגרום לקורא לאהוב אותו כבן אנוש, לא מושלם, בדיוק כמו כולנו!

לסיכום- ספר רווי כאב, על מלחמה ואבדן, על אמונה ודבקות במטרה. על המדינה שלנו שאינה מוגשת לנו על מגש של כסף,אלא על מגש רווי בדם...

אהבתם? שתפו!

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן