Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
שמיכת פרחים
קטגוריות:
תגיות: ,
סופר/ת:
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2019
מספר עמודים: 304
זו היתה אמורה להיות לידה קלה, שלישית במספר, שלאחריה יצטרף למשפחה המאושרת תינוק חדש ומושלם; אבל שום דבר לא הכין את גיבורת הרומן שבידיכם למה שקרה מיד לאחר מכן והפך את חייה על פיהם: התינוק "המושלם", כך מתברר, נולד עם תסמונת נדירה והרופאים צופים לו תוחלת חיים של שנה לכל היותר. איך ממשיכים מכאן? איך אפשר להיקשר ולאהוב ילד שאת יודעת שיילקח ממך? ובכלל, איך אפשר להמשיך לתפקד כשההצפה הרגשית משתלטת? איך אפשר להמשיך לרצות לחיות כשהעולם כפי שהכרת אותו קורס באחת? האם תצליח להחזיר לעצמה את חייה? בספר ביכורים מרתק זה, שבו העבר וההווה נשזרים זה בזה, לוקחת אותנו רותי גאון למסע מטלטל ובלתי־מתפשר אל תוך נבכי נפשה של גיבורה שצוללת לעומק הכאב על רקע עברה הקשה, שהדחיקה היטב, ומבלי לחסוך מהקורא תיאורים ומחשבות שאיש לא היה מעז להודות בהן בגלוי.

רותי חיכתה ללדת את ילדה השלישי. הוא יהיה מאין מתנה למשפחה, לפני חודשיים חמה נפטר, מגיע להם קצת אושר. כמה שהיא חיכתה ללדת, כבר לא היה לה כוח לסחוב את עצמה. היא רצתה לדעת שהכל בסדר עם הקטן.

כשירדו לה המים והיה להם צבע משונה, היא התחילה לדאוג, משהו לא בסדר... כשהתינוק יצא ממנה הצוות ובעלה התנהגו מוזר, היתה טיפה היסטריה, היא הבינה שמשהו לא בסדר עם התינוק. כשביקשה לראות אותו, היא הבינה. יש לו שומות על כל הגוף. מה זה אומר? מה ההשלכות של המחלה? לא ידעו ההתחלה, הרי זה לא משהו טריוויאלי.

התינוק נלקח לתינוקיה ובהמשך לטיפול נמרץ משום שהיו לו פירכוסים ורותי נשארה מאושפזת במחלקה עם שאר היולדות וכן, גם בין התינוקות. היא רק רצתה לברוח משם, כולן מאכילות ומטפלות באוצרות שלהן ושלה לא איתה. רגעים קשים ולא פשוטים עוברים עליה באותו הלילה, בטח שהיא שעות ספורות אחרי לידה. בבוקר שלמחרת הם עוברים למלונית והקטן מתחיל לעבור בדיקות, רוצים לוודא שהשומות הן חיצוניות ואין גידולים פנימיים.

האבחון הראשוני היה שהשומות גם פנימיות ושיש השפעות לא מעטות על בריאותו של התינוק.

בהריון, לאחר מותו של אביו של מתן, הם החליטו לקרוא לתינוק שיוולד אביה, שיזכיר את אביו האהוב. כמה חיכו לתינוק הזה שיוולד ויביא איתו שמחה אחרי האבל שהיו שרויים בו. עכשיו משנולד התינוק, הוא נולד עם מום, זו לא השמחה שהם חיכו לה. רותי לא היתה מסוגלת להעניק לו את השם שייעדו לו ולכן החליטה לקרוא לו אלון.

רותי פחדה להסתכל על אלון, בטח שפחדה לגעת בו ולטפל בו בעצמה. איך תצא איתו הביתה? איך תטפל בו? אפילו עבר לה בראש להשאיר אותו בבית החולים. היא לא היתה מסוגלת להתמודד עם המצב. אבל היא חייבת. הוא שלה ויש לה עוד שני ילדים בריאים בבית שצריכים אותה. היה לה קשה לאסוף את עצמה ולהשלים עם המצב.

אנשים מסביב עם המבטים שלהם וחוסר הטקט שלהם לא ממש עזרו. לא מספיק שרותי היתה צריכה להתמודד עם ההחלמה מהלידה ועם "המצב המיוחד" שאליו נקלעו, היא צריכה להתמודד עם שאלות ומשפטים של אנשים שנזרקו לאויר. אפילו עם המבטים שלהם היה לה קשה להתמודד, שלא לדבר על אנשים שגם בחרו להתרחק לגמרי.

בתחילה הרופאים נתנו לאלון רק שנה לחיות. רותי עשתה את הכל כדי שלא תקשר אליו כשימות, כך תוכל לחזור לשגרת חייה הקודמת ביתר קלות. אלון עבר ניתוחים לא פשוטים במשך שנתו הראשונה, ניתוחים שעברו בשלום ושיפרו את סיכוייו לשרוד. שגרה מטורפת שהיו צריכים להתרגל אליה כמשפחה. מתן, היה צריך לשמור ולטפח את העסק שבנה ורותי נשארה לטפל באלון, בבית ובמשפחה.

בשפה רהוטה מתארת רותי את ההתמודדות שלה עם הצרה שנפלה עליהם. קצת קשה לקרוא לילד "צרה", אבל הילד הוא לא הצרה, הצרה היא המחלה, מחלה קשה. היה קשה מאוד לרותי להתמודד עם המצב והיא השתמשה בכדורי שינה כדי לישון, היא ברחה מהמציאות בכך ששכבה במיטתה והרבתה לישון, היא לא מצאה כוחות. היא לא דיברה על הקושי עם אף אחד מלבד אימה שניסתה להכניס בה כוחות, בדיוק כמו שהיתה ילדה קטנה והיתה צריכה להתמודד עם האלימות של אביה.

בספר רותי פותחת בפנינו צוהר למה שחוותה, לקשיים שלה ושל משפחתה. היא עושה זאת בפתיחות ראויה לציון ובהרבה רגש. אהבתי את הצניות והקריצה שהוסיפה לסיפור והתחברתי לסיפור ולרותי מיד. גם בגלל הדרך שהיא כתבה את הסיפור וגם בגלל הסיפור האישי שלי. לא שהוא דומה למה שרותי עברה (תודה לאל), אבל כן מצאתי קווים מקבילים למה שחוותה לאחר הלידה.

כשילדתי את בני האמצעי, כבר בשעות הראשונות הרגשתי שהוא לא מרגיש טוב. יצא לו רוק ירוק מהפה והוא לא רצה לאכול. רופא ילדים בדק אותו בבדיקה שגרתית וראה שנוא לא נתן צואה מאז שהוא נולד. גילו לו הצרות במעיים, לא מוסברת, יכול להיות שמעידה על סיסטיק פיברוסיס, היינו בחוסר ודאות. הוא נלקח לטיפול בפגיה למשך 8 ימים תוך שהוא מוזן מהוריד מאחר ולא יכל לאכול. לא רק שהתינוק שלי נלקח ממני, היינו גם בחוסר ודאות זה אולי הדבר שהיה הכי קשה להתמודד איתו. ימים לא פשוטים עברו עלינו וטוב שזה נגמר בטוב. זו היתה רק הצרות לא מוסברת במעי, הצרות שנעלמה עם האוכל שקיבל בהדרגה. הסיפור שלנו הוא שונה מהסיפור של רותי שהיה קשה עשרות מונים ממה שחווינו. במהלך הקריאה התחברתי לקושי שלה וכל הזמן רק חשבתי שאנחנו היינו בני מזל ויש כאלה שלא.

רותי היא אישה אמיצה, שעברה מה שעברה, שהיתה צריכה להתפרק לרסיסים כדי לאסוף את עצמה מחדש (כך כתבה בספר). בספר שלפנינו היא כתבה את מה שחוותה ללא מעצורים, ללא פילטרים, היא כתבה הכל. כל מה שהרגישה, שחוותה, שנאלצה להתמודד איתו, אפילו הילדות הקשה עם אבא מכה.

קראתי את הסיפור לא פעם עם דמעות, בשקיקה, בהערצה לרותי ובהודיה לאלוהים על ילדי הבריאים.

הסיפור של רותי ובנה התפרסם לפני כמה שנים לאחר שרותי ובנה ספגו הערה "לא במקום" שלא נאמר לעג, רותי ציירה על פניה נקודות והצטלמה יחד עם בנה. היא העלתה פוסט ומהר מאוד לא רק שהפך ויראלי, הרבה אנשים עשו ממש כמוה! הם ניקדו את עצמם והצטלמו.

ציטוט מהפוסט:

"הלוואי והייתי אתה... נשבעת שהתרגלתי למבטים, להתלחשויות, לעובדה שכמה שלא ידברו על זה, השונה הוא עדיין שונה, ותמיד ימשוך תשומת לב. לפעמים זה אפילו משעשע. אבל קשה לי עם רוע. איך אפשר לצחוק עליך ילד אהוב שלי?

"ארזי, הכי קל היה להתפרץ על אותה אמא, שצחקה מהתגובה הפוגענית של הבת שלה למראה המיוחד שלך. אני אפילו לא מסוגלת להעלות אותה על הכתב. נשבעת לך שרציתי למעוך לה את הפרצוף, ועוד הרבה יותר מאבל אתה חייכת. לקחת את היד שלי והמשכת ללכת. מגע קסמים יש לך ילד! עובדה שבמקום לחנוק לה ת׳צורה החלטתי להראות לכוווולם שאני הכי גאה בך. ומתה על הנקודות שלך. במיוחד זו שממש קרובה לעין המהממת שלך שמצליחה לראות את הטוב בעולם הזה, ולהתעלם מהשאר.

... חשוב לי שיידעו שיש כזו תופעה בעולם של שומות ענק ונקודות חן מרובות. זה ממש לא מדבק. ויש עוד הרבה ילדים ובוגרים שמתמודדים איתה בגבורה בארץ ובעולם".

אהבתם? שתפו!

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Avatar

    הפלאת לתאר את הספר, גאה מאד באחותי המדהימה באומץ שלה וביכולת שלה לרגש!!!

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן