Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
שם הרוח
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2010
מס' עמודים: 783
"שמי הוא קווֹתֶה. לשמות נודעת חשיבות רבה, שכן הם מלמדים הרבה על בעליהם. היו לי יותר שמות מכפי שזכאי אדם יחיד לשאת... הצלתי נסיכות, גנבתי אותן ממלכים עת נמו בתִלי קבורתם. שרפתי את העיר טרֶבּוֹן עד היסוד. ביליתי לילה עם פֶלוּרִיאָן, ובסופו היו לי חיי ובינתי לשלל. גורשתי מהאוניברסיטה בגיל צעיר מגילם של רוב המתקבלים אליה. הלכתי לאור הירח בדרכים שאחרים חוששים לדבר עליהן לאור היום. דיברתי עם אלים, אהבתי נשים, וכתבתי שירים שהזילו דמעות מעיני המזמרים. אולי שמעתם עלי." זהו סיפורו של קווֹתה – מילדותו בלהקת שחקנים נודדים, דרך השנים שעברו עליו כיתום חסר־בית בעיר גדושת פושעים, עד לניסיונו הנועז והחצוף להיכנס בשערי בית ספר מסוכן וקשה לכישוף, ולקבלתו כתלמיד. קווֹתה - המכשף הנודע, הגנב המושלם, המוסיקאי האמן, הרוצח הידוע לשמצה – מספר לנו את הסיפור שחושף את האמת שמאחורי אגדת קווֹתה. פטריק רותפס הוא מרצה באוניברסיטה במרכז ויסקונסין. בזמנו הפנוי הוא כותב טור סטירי בעיתון, שולח יד במרי אזרחי ומשתעשע באלכימיה. הוא אוהב מילים, מרבה לצחוק ומסרב לרקוד. "שֵם הרוח" הוא ספרו הראשון, ועוד ידו נטויה. "הופעת בכורה של סופר שכדאי לכולנו לפקוח עין עליו... מצית את הדמיון ומסעיר את הלב." ניו יורק טיימס "לא סממני הפנטסיה (הנפלאים כשלעצמם) הם ההופכים את הספר הזה למשובח, אלא מה שיש למחבר לומר על הדברים האמיתיים והפשוטים, על שאפתנות וכישלון, על אמנות, אהבה ואובדן." טד ויליאמס, מחבר "ארץ אחרת"

קוותה נולד לחיים של להקת אמנים נודדת. איך הוא הגיע להיות קוטה, בעל פונדק שמאזין לסיפוריהם של לקוחותיו מידי ערב? טוב ששאלתם.

האמת שהשם קוותה הוא שם כבד. תבינו, קוותה הוא אגדה. סופרו עליו עשרות סיפורים ונשמעו עליו עשרות שמועות. קוטה מעדיף את החיים מאחורי הבר, הוא לא מעוניין שמישהו יעלה על עקבותיו. אבל כשהיסטוריון מותקף ע״י יצורי דמוי עכביש, קוטה נחלץ לעזרתו ובעקבות כך ההיסטוריון מגלה שהוא אינו קוטה, אלא קוותה. ההיסטוריון משכנע את קוותה לספר לו את סיפור חייו, וקוותה מסכים בתנאי שיקדיש לו שלושה ימים לסיפור.

וכאן מתחיל הקסם.

לאורך הספר, קוותה מספר על ילדותו לצד האמנים מבני הרוה, על אביו המשורר המפורסם שנרצח יחד עם שאר הלהקה, על מורה שלימד אותו את יסודות המדע הקסום ועל יצורים מרושעים שידועים בעקבות הרציחות שלהם.

דרך סיפורו, אנחנו מלווים את קוותה לאורך השנים, מהרחובות העיר טרביאן בהם נלחם כדי לשרוד, ועד שנתו השנייה באוניברסיטה, גם בה הוא נאלץ לחיות מיום ליום.

 

כשסיימתי את הספר, החברה שהמליצה לי עליו שאלה אותי ״נו, הוא כבר הספר האהוב עלייך?״ ועניתי שכן, הוא בהחלט בין האהובים.

אני חייבת להתחיל בכתיבה, כי היא באמת גולת הכותרת של הספר מבחינתי. בהתחלה מעט חששתי, כי היה משהו קצת ישן בשפה בספר ואני בדרך כלל לא מתחברת. למען האמת, הנחתי את הספר בצד אחד 30 עמודים כי לא ידעתי איך לאכול אותו. אבל לא כמו ספרים אחרים שנטשתי, הוא נשאר לי בראש. רציתי להבין אותו. כשחזרתי לקרוא, נכנסתי לאט לאט לעולם והתחלתי להקשיב באמת למה שמספרים לי, ונשבתי בקסם. הכתיבה כל כך טובה, כל כך מסקרנת. לא מצאתי את עצמי מרפרפת על שורות, אלא קוראת מילה במילה. אני חייבת להגיד שקוותה הוא מספר הסיפורים הכי טוב שנתקלתי בו.

בחלקים העצובים של הספר הרגשתי עצב עמוק, בחלקים השמחים חייכתי. לא אמרו לי איך קוותה הרגיש, הראו לי איך זה מרגיש.

העלילה עצמה נהדרת. היא כל כך אמינה, למרות שהיא כתובה ברוח סיפורי עם. אהבתי מאוד את מערכת הקסם, למרות שהיא לא הכי פשוטה, הבנתי אותה.

הדמויות בעיניי נפלאות. לכל דמות יש את נקודת החוזק שלה, אבל יש גם חולשות שהופכות אותה לאנושית. אהבתי במיוחד את העקשנות והגאווה של קוותה, כי בלעדיהם הוא סתם היה גיבור בלי הרבה ערך. לא קשה להיות ילד שהכל הולך לו בקלות, אבל בהחלט קשוח להיות קוותה.

הספר הוא כמעט 800 עמודים, מה שהיה מרתיע אותי אם הייתי טורחת לבדוק לפני. טוב שלא בדקתי. לא הייתי מורידה או משנה שום דבר. יש לציין שהספר לא עומד בפני עצמו, אלא חלק מטרילוגיה. אנחנו מקבלים בספר המון עלילה, אבל זה ממש לא סוף הסיפור.

אז לסיכום, אחד הספרים הטובים שקראתי בחיי. מלא בתובנות ובמשפטי מחץ, עם עלילה שמצד אחד ממש מטורללת אבל מצד שני הכי הגיונית שיש ועם דמות אחת שאי אפשר שלא להתאהב בה.

עדן עבודי

עדן, אמא לשלוש נסיכות תולעת ספרים בין הבישולים והכביסות. מלמדת את בנותיי שספרים הם מסע של חלומות, תקווה, מנגינה ואהבה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן