משהו מוזר קורה בחדרי המתים בשטוקהולם. מתגלות גופות נוספות במקררים שלא עברו אצל הפתולוגים, כלומר משהו מבחוץ שותל גופות. מדוע לכל הרוחות להכניס גופות למקררים של חדרי המתים בהחבא ולא להפטר מהם בלב ים נניח??
אוורט גרנס, בלש בשנות השישים לחייו עם הרבה נסיון נקרא למשימה לפענח מי אחראי לכך. הוא מתחיל לחקור בחדר המתים עצמו, מוצא דלת ישנה שמובילה לתעלה ארוכה שמובילה לנמל. בעזרת כלבי גישוש מיומנים הם מגיעים למכולה בנמל שמכילה עשרות גופות שמכוסות בחומר שמשתמשים בו לכיבוי אש. מי אחראי למות של כל כך הרבה אנשים ולמה?
על אחת מהגופות מתגלה טלפון לוייני מיוחד ועליו טביעות אצבעות. כשגרנס מגלה את זהות בעל טביעות האצבעות הוא מתקשה להאמין, הן שייכות לפייט הופמן.
פייט הופמן היה מודיע משטרתי שעזר בעבר לגרנס וגרנס מבקש ממנו לעזור לו שוב. הופמן עבד באפריקה, בעבודה חוקית לשם שינוי, הוא אבטח שיירות מזון באפריקה הרעבה. כשגרנס נסע לדבר עם הופמן באפריקה, הוא הבין שיש לו קשר בעקיפין לאסון המכולה. במכולה היו עשרות רבות של גברים, נשים וילדים שניסו להסתנן לאפריקה. להופמן היה מידע על הארגון שהיה אחראי לזוועות האלו וגרנס ביקש ממנו לחדור אל ארגון הפשע הזה, להעביר לו מידע ולתפוס את האחראים למעשה. בזכות קשרי העבר של הופמן וגרנס, הופמן מסכים לדחות את החזרה שלו למשפחתו ולהשאר שבועיים נוספים אי שם באפריקה הרחוקה, הכל על מנת להעביר לשוודים את איש הקשר השוודי של הארגון ובכך לחסל את ארגון הפשע האכזרי.
הופמן מצליח לחדור בקושי לארגון תוך שהוא מסכן את עצמו ואת משפחתו. בנתיים גרנס מוצא קצה חוט נוסף בשוודיה. הוא מוצא נער שהגיע לשוודיה במכולה אחרת שנותן לו תיאור של אחד מחברי הכנופיה. גם גרנס וגם הופמן מרגישים במאין שליחות כשהם מנסים לחשוף את הכנופיה שמרוויחה הון עתק מאנשים חסרי תקווה שמנסים לברוח מאפריקה לאירופה שמשלמים ממיטב כספם ולבסוף מוצאים את מותם.
האם יצליחו הופמן וגרנס במשימתם? האם הופמן ישאר בחיים ויחזור אל חיק משפחתו?
לא תקראו לא תדעו. זהו ספר מבחינתי שבמחצית הראשונה ידע עליות ומורדות ומהמחצית השניה צבר תאוצה עד שהתקשתי להניח מהיד. אהבתי שהסופר סיפר את הסיפור מנקודת מבטם של כמה גיבורים,זה הוסיף עוד זוויות לעלילה . כמו כן המעברים היו חלקים ונקיים מה שתרם לזרימה הטובה של הסיפור.
למרות שלא קראתי את שני הספרים הראשונים בסדרה "שלוש שניות" ו "שלוש דקות", לא הרגשתי חסך, בהחלט ניתן לקרוא אותו כספר בודד ולהנות ממנו. כעת, משנהנתי מ "שלוש שעות" אחפש את הספרים הראשונים בסדרה.
