קת'רין דניאל קלרק המכונה – "קאיה" גדלה בביצת חוף הסמוכה לכפר בשם ברקלי קוב יחד עם הוריה וחמשת אחיה.
כשקאיה היתה בת שש, אמא שלה נעלמה יום אחד ולא חזרה יותר וקאיה הקטנה נאלצה לשרוד תחת השגחתו של אב שיכור ואלים אבל רוב הזמן היא גידלה את עצמה וקיוותה בלבה שאמא שלה תחזור יום אחד הביתה.
אביה היה פעם גבר עם הרבה תקוות אבל לאחר שחזר פצוע ממלחמת העולם השניה, הוא היה שבר כלי ולא חזר יותר לעצמו. הוא נעדר הרבה מהבית ונהג לשתות ולהמר וקאיה למדה לשרוד לבד בטבע, היא אספה צדפות, הסתובבה בין הביצות והיתה כמו חתולת רחוב שגודלת לבד וגם סובלת מהאלימות וההזנחה של אביה וחוסר התפקוד ההורי שלו.
קאיה לא הלכה לבית הספר, היא בילתה שם יום אחד בלבד וזה הספיק לה לכל החיים לאחר שהילדים האחרים העליבו אותה ונהגו לכנות אותה "זבל ביצות".
וכך השנים עברו, קאיה מעולם לא למדה קרוא וכתוב אבל כשהיא היתה בת 14, נער בשם טייט שהיא התיידדה איתו לימד אותה לקרוא, לכתוב וגם לספור ופתאום היא הפכה מילדה קטנה לבוגרת שרואה את העולם בעיניים אחרות, צלולות ופקוחות יותר (או כמו שנאמר: ידע זה כח).
קאיה וטייט התחילו להתקרב, הוא היה החבר היחיד שלה והיא התאהבה בו אבל כשטייט היה צריך לעזוב כדי ללמוד בקולג' הוא לא חזר יותר וקאיה שהיתה למודת אכזבות ונטישות המשיכה לשרוד לבד כמו שרק היא יודעת איך.
כשקאיה היתה בת 19 נכנס לחייה בלי שום התראה מוקדמת, צ'ייס אנדרוז, בחור בעל ייחוס ויוקרה, הגולדן בוי של הכפר. צ'ייס נמשך לבחורה הפראית, החופשיה והיפייפיה ולא הרפה ממנה.
קאיה נרתעה ממנו בהתחלה אבל לבסוף נכנעה לחיזורים שלו כי הבדידות הכניעה אותה וכמה שנים לאחר מכן כאשר גופתו של צ'ייס נמצאה מוטלת ללא רוח חיים בין הביצות, האצבע המאשימה היתה מופנת כלפי קאיה אבל מה קרה שם באמת? והאם היא זאת שרצחה בדם קר את צ'ייס?
הפרקים נעים בין ילדותה של קאיה בתחילת שנות החמישים לבין מקרה הרצח בשנת 1969.
סיפורה של קאיה היה מרגש ונוגע ללב, כאמא היה לי מאד קשה לקרוא על הילדה הזאת שגדלה כל חייה לבד ושרדה כמו הילד מוגלי בטבע רק בלי החיות שליוו אותו וגוננו עליו.
הכתיבה היתה יפה ומיוחדת והספר זרם ונקרא בנשימה אחת, היו רגעים שלא יכולתי לעצור את הדמעות והסוף היה די מפתיע ולא צפוי. דמותה של קאיה קרעה לי את הלב, זה נדיר שדמות ספרותית נוגעת בי ככה, רציתי רק לקחת אותה אלי ולחבק אותה חזק. קאיה היא ילדת טבע פראית ועם זאת הנפש הכי עדינה, תמימה וטהורה שיש וקשה שלא להתרגש ממנה.
כשהספר הזה הומלץ לראשונה במועדון הקריאה של ריס וויתרספון, מיד שמתי עליו עין והוספתי אותו לרשימת המועדפים שלי, לשמחתי הרבה הוצאת כנרת זמורה דביר מיהרו לתרגם אותו לעברית אז זכיתי לקרוא אותו בשפת האם שלי, יש לי רק משפט אחד להגיד לכם – טוסו לקרוא!
קריאה מהנה.
