זהו ספר ההמשך הכה מצופה ל"שירת השירים מבעד לצמתך" שהסתיים פשוט באמצע. העלילה עוסקת באהבתם של שירה הדתייה הלאומית שכעת היא כבר בת שירות לדרור העורך דין החילוני. הספר הראשון הסתיים כאשר הם נפרדים ודרור מגיע לביתה של שירה. הספר הנוכחי מתחיל בפיוס שלהם אך עדיין מערכת היחסים לא חלקה שכן עליהם לגשר על הפערים ביניהם, בעיקר פערי הדת.
בזמן ששירה גדלה ומתפתחת ומגלה את עצמה מכל הבחינות, כולל מינית, דרור חוזר אחורה אל עברו ומשפחתו ולמען הקשר עם שירה הוא מוותר על עקרונותיו החילוניים. אם בספר הקודם הסופרת הרחיבה על משפחתה של שירה, כעת היא מפרטת על משפחתו של דרור ועל עברו האפל והלא פשוט בכלל.
אז האם הם יהיו ביחד בסוף או שמא לא ניתן יהיה לגשר על הפער?
דעתי על הספר:
אין מנוס מלקרוא את הספר הזה, כאמור, בגלל סופו של קודמו. כמו כן, אין מנוס גם מלהשוות בין שני הספרים. הספר הראשון היה בתולי יותר. כל סצנת נשיקה בו הייתה מפורטת ונכתבה בעדינות וברגישות יפיפייה. הוא פשוט הרטיט לי את הלב, אבל אכזב בגלל הסוף הקטוע. "שירת השירים: רסיסי לילה" שונה ממנו בכך שהוא בוגר, מתקדם ומפוכח יותר. סצנות המין יותר מפורטות ולא מסתיימות רק בנשיקה, אם כי עדיין לא מגיעות עדי הסוף. שירה כבר לא ילדה תמימה ולא מנוסה. היא מגלה את עצמה בכל מובן ולומדת לעשות מה שטוב לה, במקום לרצות אחרים.
גם בספר הזה שולמית מור הסופרת עוסקת בנושאים שהן טאבו בחברה החרדית ממנה היא מגיעה: מין, סיפוק עצמי, השתייכות לקהילה ההומו-לסבית, קהילה חרדית המתנגדת לקיומה של ישראל (מעין נטורי קרתא), גילוי עריות והתעללות במשפחה ועוד. למרות זאת, אין הרגשה של בלגן וכל נושא מטופל לעניין וברגישות המתבקשת, אם כי לא באופן עמוק ויסודי מדי.
אני אישית אהבתי יותר את הספר הראשון שהיה יותר רומנטי בעיניי, אך לא יכולתי שלא לקרוא גם את ההמשך שנתן מענה לשאלות רבות שנותרו פתוחות וסגר אותן באופן מספק.
