Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
שירלי טמפל קופצת ככה
קטגוריה:
תגית:
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2022
מס' עמודים: 504
מסופיה - ליפו של שנות החמישים. אמרו להם לחפש בית בלי איקס. היה אחד כזה, בסוף רחוב 60. אנשים טובים, בולגרים בני בולגרים, אבל מוזרים קצת. כמה לא עשירים – ככה מאושרים. זיקו, ממקהלת צדיקוב, הוא המוכתר של העדה. הרב אברמיקו, זה שפסק "מכבי יפו דוחה שבת", הוא לא פחות מסגנו של אלוהים. לפפה, אבא שלי, אין שום תואר. הוא פועל פשוט בשוק וזמיר אמיתי, אבל מ"אַבְרֶה טוּ פּוּאֶרְטָה סֵרָדָה" אין פרנסה. אמא שולחת אותי למכולת של אנטון הנוצרי. לי הוא עדיין מוכר קצ'קבל בהקפה. והשכנה אמל לא פותחת את דלת הטורקיז. גם לרגינה הרומנייה, בעלת ציפורני הדם, אין טבעת על האצבע, אבל יש לה מישהו חצי מליין. ככה אומרים. משפחת לוי מתפרקת. פפה הלך בחושך של לפנות בוקר. את אמא, הכובסת הכי טובה, לקחו באמבולנס לדונולו. יחד עם אסתריקה, אחותי הגדולה, שנפלה ונחבלה, ואפילו גרגירי הפלפל השחור שסבתא סטלה פיזרה סביב אפה לא הצליחו להעירה. ואני, שריקה, מייד אין ג'באלייה, הועברתי לצפון תל אביב וקיבלתי הורים חדשים. שיכנוזים. מבוגרים. ודוסים. לא מצא חן בעיניהם שאני רוצה להיות זמרת, אפילו שידעתי שדווקא את החלום הזה לעולם לא אוכל להגשים. בגלל השי"ן שלי, שנשמעת כמו סמ"ך. לא כשאני מדברת, רק כשאני שרה. זה מוּלד. ואני אוהבת לשיר. מדי יום ביומו אני מתאמנת בקפיצה בחבל ושרה, "סירלי טמפל קופצת ככה". לקות מעצבנת. מה לא עשיתי כדי להיפטר ממנה. ומה לא אעשה כדי לאתר מישהו ממשפחתי האבודה. "אבל אני ממש לא מעניינת," הבהרתי לחמוטל, צעירה מהגליל שעקרה לעיר הגדולה והמדכדכת וביקשה ממני לשחזר באוזניה את קורותי. חלום חייה הוא לכתוב ספר. רק מתוך בדידות מוכחשת בחשתי לי טורקי חזק ומר וסיפרתי לה שדם זה לא מיץ עגבניות ושמיץ עגבניות לעולם לא ייהפך לדם. בלאדינו זה נשמע הרבה יותר עסיסי. זה היה אחד מפתגמי הזהב של פפה. האם הזהיר אותי מפני הורות שלא נובעת מהרחם? האם טעה? סמדר שיר-סידי, סופרת ועיתונאית, כתבה מאות שירים וספרים לילדים ולנוער ("איפה העוגה", סדרת "גלי" ו"העשירי", זוכה פרס אקו"ם שתורגם לאנגלית ולסינית) ורומנים מצליחים ("כתם לידה", "שירת מרים" ו"אמא, תחייכי!"). נשואה לבולגרי בן בולגרים, מתרוצצת בין הקוליקוס בלאנקוס של נכדיה. השיא שלה זה פלפלים ממולאים.

 

הספר מספר את סיפורה של שריקה, בת למשפחה בולגרית שהוריה התמקמו ביפו של שנות החמישים. היתה לה אחות גדולה בשם אסתריקה שהיתה גדולה ממנה בלא מעט שנים והיחסים בניהן לא תמיד היו טובים. אמא שלה היתה כובסת ואביה עבד בעבודות מזדמנות ככול שיכל ובעיקר היה חייב כסף לנושים.

לשריקה ואביה היה קשר חזק ומיוחד, הם היו מבלים יחד והיו להם הרבה שיחות, היא היתה ילדה של אבא. כשהיה נעלם לפרקים בילדותה מאחר והסתתר מנושים או חיפש עבודה במקום רחוק, היא התגעגעה אליו ורק חיכתה שיחזור.

הספר מעביר לקורא את החוויות של פעם, את האוירה שהיתה ואת מה שהיה קיים לפני הרבה שנים. את סמי בורקס, את משחקי הרחוב, את הבתים של פעם, הביטויים של פעם, אורח החיים של פעם.

כשבגרה שריקה וכבר היתה לסבתא, החליטה שהיא רוצה להעלות את סיפור חייה על הכתב. פה נכנסה לתמונה חמוטל, בחורה צעירה שחלמה להיות סופרת. שריקה סיפרה וחמוטל הקשיבה וכתבה.
הספר נע בקפיצות מהירות בין פעם לעכשיו, בין הסיפור של שרעקה שדיברה בשפת הסמך והתגעגעה לאביה לבין שריקה במבוגרת שהיא כבר סבתא לנכדה.

עלילת הספר מסובכת ומפותלת בין הזמנים וגם בין הרבה דמויות. הפריעו לי מאוד הקפיצות התזזיתיות בין הסיפורים, רציתי להתמסר לסיפורה של שריקה כילדה והרגשתי מוסתת מהסיפור בכל פעם. הסיפור של שריקה משך אותי לקרוא אך פחות התחברתי לצורה שבה בחרה להציג שיר את הסיפור.
סמדר שיר כותבת נפלא, נהנתי גם פה מהכתיבה הקולחת שלה אך פה העלילה היתה מסועפת ועמוסה יתר על המידה והקפיצות בין הזמנים והסיפורים לא עשו חסד עם הנאת הקריאה שלי.

 

 

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן