הספר מספר את סיפורה של שריקה, בת למשפחה בולגרית שהוריה התמקמו ביפו של שנות החמישים. היתה לה אחות גדולה בשם אסתריקה שהיתה גדולה ממנה בלא מעט שנים והיחסים בניהן לא תמיד היו טובים. אמא שלה היתה כובסת ואביה עבד בעבודות מזדמנות ככול שיכל ובעיקר היה חייב כסף לנושים.
לשריקה ואביה היה קשר חזק ומיוחד, הם היו מבלים יחד והיו להם הרבה שיחות, היא היתה ילדה של אבא. כשהיה נעלם לפרקים בילדותה מאחר והסתתר מנושים או חיפש עבודה במקום רחוק, היא התגעגעה אליו ורק חיכתה שיחזור.
הספר מעביר לקורא את החוויות של פעם, את האוירה שהיתה ואת מה שהיה קיים לפני הרבה שנים. את סמי בורקס, את משחקי הרחוב, את הבתים של פעם, הביטויים של פעם, אורח החיים של פעם.
כשבגרה שריקה וכבר היתה לסבתא, החליטה שהיא רוצה להעלות את סיפור חייה על הכתב. פה נכנסה לתמונה חמוטל, בחורה צעירה שחלמה להיות סופרת. שריקה סיפרה וחמוטל הקשיבה וכתבה.
הספר נע בקפיצות מהירות בין פעם לעכשיו, בין הסיפור של שרעקה שדיברה בשפת הסמך והתגעגעה לאביה לבין שריקה במבוגרת שהיא כבר סבתא לנכדה.
עלילת הספר מסובכת ומפותלת בין הזמנים וגם בין הרבה דמויות. הפריעו לי מאוד הקפיצות התזזיתיות בין הסיפורים, רציתי להתמסר לסיפורה של שריקה כילדה והרגשתי מוסתת מהסיפור בכל פעם. הסיפור של שריקה משך אותי לקרוא אך פחות התחברתי לצורה שבה בחרה להציג שיר את הסיפור.
סמדר שיר כותבת נפלא, נהנתי גם פה מהכתיבה הקולחת שלה אך פה העלילה היתה מסועפת ועמוסה יתר על המידה והקפיצות בין הזמנים והסיפורים לא עשו חסד עם הנאת הקריאה שלי.
