דניאלה היא אמנית עצמאית, אוצרת ומרצה שנשואה לאריאל, כירורג מצליח, ואם לשתי בנות בוגרות.
במשך שנים עבדה דניאלה כמורה בשני בתי ספר תיכון יוקרתיים בירושלים וכמו כן גידלה במסירות את בנותיה אבל היא הותשה ממערכת ההוראה והחליטה להקדיש את כל כולה לאומנות ולהתמקד במה שעושה לה טוב לנפש.
דניאלה החליטה להתפטר מעבודתה כמורה והיא עברה לעבוד במוזיאון ישראל והיתה מאושרת לגלות אמנים חדשים ומוכשרים ולסלול את דרכם בעולם האמנות והיצירה.
דניאלה שהיתה דור שני לאם ניצולת שואה, היתה אף היא אגרנית מזון שחששה ממחסור ורעב וחרדתית כלפי בני משפחתה. היא השתדלה לבטא את הזיכרון הכואב של קרוביה שחוו על בשרם את המלחמה הארורה, דרך האמנות שלה.
דניאלה גדלה בצל של אם נוקשה וקפדנית לסדר אך אישה טובה שאהבה ודאגה לילדיה וחשפה אותם לאומנות ותרבות ואב נעים הליכות, נינוח וצנוע שהיה סוחר בנשמה ועשה את עבודתו בנאמנות ובצנעה.
לדניאלה היה קשר מיוחד עם ארנקה, אחות אמה שהיתה אישה אמיצה ששרדה את מחנה ברגן-בלזן ורופאה מוערבת ודרכה היא נחשפה לאמת על ילדותה של אמה בצל מלחמת העולם השנייה.
במהלך העלילה דניאלה מפליגה אל זכרונות ילדותה בחיפה וכל מה שעבר על בני משפחתה במהלך חייהם.
עלילת הספר מלווה את חייה של דניאלה כילדה חייפאית ועד בגרותה כאם בעצמה.
אהבתי את דמותה של דניאלה, היא היתה אישה מיוחדת, רחמנית, אכפתית, יעילה עם נפש של אמנית, אישה של אנשים ואשת שיחה מעניינת ומרתקת.
זהו ספר ישראלי בצל מלחמות ישראל, פיגועים, ובעיקר ניצולי שואה שהגיעו לארץ אחרי הזוועות שעברו באירופה ונסיונם לשקם את חייהם ולמצוא פיסת אושר ושלווה בהווה.
בשפה קולחת ורגישה מעלה עיינה פרידמן פאזל שמרכיב בתוכו סיפורי חיים של מספר דמויות עם רגעי השמחה והעצב והמורכבות של נפש האדם כתוצאה מהחוויות שהנחילו לו החיים.
קריאה מהנה.
