אני אוהבת את מי שהיינו אז ואת מי שהיינו יכולים להיות היום.
גיל קולמן הוא סופר שכתב כל חייו רומנים למבוגרים אבל היה לו רק רב מכר אחד בשם: "איש התענוגות" שהפך להצלחה גדולה בשנות התשעים וגרם להרבה שיחות סביבו.
יום אחד, בשנת 2004 כאשר גיל נמצא בחנות ספרים במקום מגוריו – האדליי שבאנגליה, היה נדמה לו שהוא רואה בטיילת באמצע סערה גדולה בחוץ את אינגריד, אשתו שנעלמה לפני 12 שנה ולא שבה עוד.
גיל רץ אחרי הדמות אבל הוא נופל ונחבל בראשו ומגיע לבית החולים עם פציעות וזעזוע מח.
לאחר שגיל חוזר לביתו, שתי בנותיו – נאן בת ה-27 ופלורה בת ה-22 מגיעות לסעוד אותו ולעזור לו לחזור לעצמו.
פלורה היא סטודנטית לאומנות, היא רגישה, חופשיה ומשוחררת שתמיד ניסתה למצוא את עצמה.
לעומתה, נאן היא מיילדת בבית חולים, היא פרקטית, מעשית והבוגרת האחראית בעלילה לאחר שנאלצה בגיל 15 כאשר אמה נעלמה להיות ילדה/אמא ולגדל את אחותה ואביה.
פלורה מסרבת לקבל את העובדה שאמא שלה מתה או לפי השמועות – טבעה בים והיא בטוחה שיום אחד היא תחזור.
בשנת 1992, ממש לפני שאינגריד נעלמה היא כתבה לגיל מכתבים בשעות שהבנות ישנו והיו לה נדודי שינה ולאחר מכן החביאה אותם בתוך ספריו של גיל. באותה תקופה גיל היה במשך חודשים ארוכים בלונדון בסיבוב מכירות ואינגריד נותרה לבד עם הבנות בבית החוף שלהם ונהגה לכתוב ולברוח לים כדי לנקות את הראש.
גיל ואינגריד הכירו באוניברסיטה בשנת 1976, באותה תקופה אינגריד וחברתה הטובה לואיז נשבעו שהן לעולם לא יהיו עקרות בית כמו האימהות שלהן והן יסיימו את התואר ויצאו לעולם הגדול אבל אז אינגריד התאהבה בגיל שהיה המרצה שלה בקורס לכתיבה יוצרת וכל התמונה השתנתה.
אינגריד היתה אז רק בת עשרים וגיל היה מבוגר ממנה בעשרים שנה, אינגריד לא הצליחה לעמוד בפני המרצה הכריזמטי, הפלרטטן שהיה אמן האשליות וחייהם המשותפים שהחלו כמו סיפור אהבה מהסרטים, מהר מאד הפכו לצונמי סוחף.
מה באמת קרה לאינגריד באותו יום בו היא יצאה מהבית ולא חזרה עוד והאם גיל ראה אותה בטיילת בשנת 2004?
העלילה נעה בין ההווה של שנת 2004 דרך עיניה של פלורה, לבין העבר של שנת 1992 שבו אינגריד כותבת מכתבים לגיל וחוזרת להיכרות שלהם בשנות השבעים.
הדבר הראשון שמשך לי את העין בספר הזה היה הכריכה המיוחדת שלו שמחולקת לשניים ומציגה מצד אחד ים סוער ובצד השני ספרים פתוחים לרווחה שמזכירים את הספרים שבהם הסתירה אינגריד את מכתביה לגיל.
אהבתי את הספר הזה מאד, הכתיבה שלו הייתה מושכת וסוחפת כבר מהעמוד הראשון, הוא היה כתוב ברגישות וחשף בכל פרק סודות על חיי זוגיות כואבים שהשפיעו על משפחה שלמה.
דמותה של אינגריד נגעה לי ללב ואין ספק שכל מה שקרה לה מרגע שהתחברה לגיל היה תסריט ידוע מראש והיא זאת שיצרה את הגורל שתמיד רצתה לברוח ממנו וכך היא נותרה עם תחושת החמצה ואי הגשמה עצמית.
דמותו של גיל היתה מתעתעת ופחות אהבתי אותו. המוטו שלו בחיים היה: "מה שהעין לא רואה והמוח לא יודע, לא קיים." ולפי זה הוא התנהל לאורך כל חייו אבל כנראה שהוא לא הבין שיש קארמה בחיים וכשאתה פוגע במישהו אחר, יש עין שכן רואה ובסוף זה חוזר אליך בחזרה.
את הספר הנפלא הזה קראתי דרך האפליקציה הדיגיטלית של אתר עברית שמספקת לי מענה מצוין לקריאת ספרים בימים טרופים אלה ואני ממליצה עליו בחום לקריאה.
את הספר ניתן לרכוש במבצע דרך אתר עברית.
קריאה מהנה.
