Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
שומר הדברים האבודים
סופר/ת:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 286
נוצה וכפתור, סיכת פרח וספל תה, הסופר אנתוני פרדיו הקדיש את כל חייו לאיסוף חפצים אבודים מעין אלו. לפני שנים רבות איבד אנתוני את ארוסתו ברציף הרכבת. כשנעלם התליון שהיא נתנה לו במתנה, החליט אנתוני לאסוף אבידות נשכחות – פריטים יקרים ועלומים – ולשמור אותם לבעליהם. לכל חפץ שמצא כתב סיפור עדין ומיוחד, רגיש וחולף, על התבגרות ותשוקה, אומץ ויופי. לורה הביישנית לא היתה אמיצה כלל כשפגשה את אנתוני לראשונה. כישלון נישואיה הותיר אותה אבודה כאחד החפצים ששמר בחדריו. הוא הזמין אותה לביתו, מינה אותה למנהלת האחוזה ועזר לה לשוב לאיתנה. עתה, בערוב ימיו, הוא מבקש ממנה בקשה בלתי אפשרית: להשיב את כל החפצים לבעליהם. האם תצליח לעמוד במשימה? איש לא צפה את גל האהדה שנשא את "שומר הדברים האבודים" לראש רשימת רבי המכר בבריטניה. ספרה הראשון של רות הוגאן זכה מיד עם צאתו בתמיכתן הנלהבת של עשרות אלפי קוראות ברשת, ונמכר בלמעלה מחצי מיליון עותקים. כתיבתה של הוגאן שופעת משחקי מילים וקריצות לדמויות וסיפורים בספרות ובקולנוע. אהבתה לשפה ניכרת בכל משפט ברומן השנון, החם והמרגש הזה.

לורה, גרושה צעירה ללא ילדים, מרגישה שאיבדה את עצמה ואת כל חייה. כאשר סוף סוף קמה ועזבה את בעלה, היא נותרת ללא כלום. אין משהו בחייה שיכול לתת לה שוב הרגשת ביטחון, ואין היא מרגישה שתוכל למצוא דרך להיות שייכת שוב למקום חדש.

היא מגיעה לביתו של אנתוני, גבר שאיבד את ארוסתו לתאונה קטלנית. אנתוני סגור בעצמו אך בכל זאת מצליח לתת ללורה להיכנס אל תוך ליבו, הוא מותיר לה להיות אחראית על אחוזתו, לנקות אותה ולדאוג לה. וכך נקשר בין השניים קשר מיוחד. אנתוני לא מרשה ללורה להיכנס לחדר העבודה שלו, שבו אנו מגלים שהוא שומר חפצים אבודים. כשארוסתו נהרגה,היא נתנה לו במתנה תליון, אך הוא איבד אותו ומאז החליט שכל חפץ אבוד שיימצא, ישמור אצלו עד שהאבדה תחזור לבעליה. הוא ממציא לכל אחד מהחפצים הללו סיפור מעניין, ואת הסיפורים הללו הסופרת שוזרת בתוך הספר.

לאחר שאנתוני נפטר, הוא מבקש מלורה להשיב את כל האבדות לבעליהם, ולדאוג לביתו כאילו זה ביתה.

הספר הוא רב מכר, נמכר בעותקים רבים ברחבי העולם ומספר סיפור מאוד מרגש שאין איך לכתוב עליו כאן מבלי לקלקל לכם אותו. בכל זאת, מצאתי את עצמי ממשיכה לקרוא בכוח ולא מצליחה להתחבר אליו כלל. סיפור המסגרת והסיפורים הקצרים שבתוכו היו רעיון יפה, אך הביצוע גרם לכך שכל הדמויות פשוט התערבבו לי בראש ולא הצלחתי להבין מי זו כל דמות. באיזה שהוא שלב הרגשתי כבר שהסיפורים הקצרים מעיקים עליי, הם לא תרמו לעלילה כלום, ובמקום לספר סיפור בעמוד, היו סיפורים קצרים שנמרחו על מספר רב של עמודים.

בסיפור יש דמות של נערה בת 19 הלוקה בתסמונת דאון. את הדמות הזו הסופרת מעבירה באופן יוצא מן הכלל, קל להתחבר אליה, כיף לראות מה יש לה בתוך הראש וללמוד על דפוסי החשיבה שלה. אבל לצערי זה היה החלק המהנה היחידי בסיפור, ולא עוד. הרעיון והשאלה האם לורה תצליח להחזיר את הדברים האבודים לבעליהם היה יכול להיות מעניין יותר, אם היה מדובר בחפצים מיוחדים, ולא סתם כפתור או ספל תה… אבל כמובן, מי אני שאחליט בשביל כולם מה הם חושבים על הספר?

אחרי שדחפתי את עצמי לקרוא עד הסוף (למי עוד יש בעיה ולא מרשה לעצמו להפסיק ספר באמצע?), הבנתי שהמשכתי סתם. נותרתי לצערי עם תחושת פספוס קלה וממש חבל… כי הספר הזה היה יכול לתת לי הרבה יותר.

מה אתם חשבתם עליו?
אהבתם? שתפו!

נוי פישמן

חייבת לתקן כל שגיאה לשונית בקול רם או בלב, כיאה לעורכת לשון. מאוהבת בבני הקטן ובקריאת ספרים

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט
דילוג לתוכן