שבע האחיות – סקירה של רעות אסתר פנקוס

גילוי נאות: את הספר קיבלתי במסגרת השגרירים של כתר ומודן.

מאיה, הבכורה מבין 6 אחיות, כולן מאומצות, מקבלת טלפון ובו היא מתבקשת לשוב הביתה עקב מות אביה. כשהיא מגיעה ל'אטלנטיס' הבית בו גדלה, היא מתחילה לברר על מועד ההלוויה, אך מא, האומנת של הבנות, מסבירה לה שאביה כבר נטמן בתוך האוקיינוס, המקום בו בילה רבות בחייו. אט אט מספרת מאיה לאחיות את אשר אירע, והן מתאספות כולן לבית בו גדלו, אחרי שהגיעו אליו ממקומות שונים בעולם.

במעמד הצוואה מקבלת כל אחת מהבנות מעטפה עם רמזים למקום ממנו הגיעה, ומאיה מחליטה, ספק בחירה, ספק בריחה, לצאת למסע בעקבות עברה. המסע שהיא מתחילה שולח אותה לסודות משפחתיים, ומגלה לה מאיה אחרת, מאיה טובה יותר.

למען האמת, הייתי אמורה גם להכניס בתקציר את העובדה ששבע האחיות (שהן בעצם רק 6) נקראו על שמן של הפליאדות המיתולוגיות, אבל הרגשתי שחוץ מסיפור השמות, זה לא באמת מוטיב משמעותי בסיפור.

מאיה, גיבורת הספר, היא מתרגמת, והיה מעניין קצת להיחשף למקצוע הזה בעולם הספרים. היא דמות שלכאורה אמורה להיות משעממת, אבל יש בה סודות, ובמהלך הסיפור אנחנו לומדים להכיר אותה יותר טוב, ולהבין שהיא לא שטוחה כמו שהיא נראית בהתחלה.

הספר מלווה בהמון מחקר, ואהבתי בעיקר את הסיפור ההיסטורי שנכנס כאן, ולעיתים אני חושבת שהוא היה החלק המשמעותי יותר בסיפור. יש בו משהו שמזכיר לי את בית הסחלבים, שראה אור בישראל בשנה האחרונה, והמבנה שלהם דומה, מה שמביא אותי לתהות  לאן הסדרה הזו תמשיך, האם כל ספר יהיה באותה תבנית, כמו בסיפור של מאיה, או שילך למקומות אחרים.

כשקראתי את הספר, החוויה הכללית הייתה הנאה, הסתקרנתי מסיפורה של מאיה ורציתי לדעת הכול על עברה, התרגשתי כשהיא מצאה איזו פיסת מידע, והייתי עצובה איתה, יכולתי להרגיש איזה חיבור למאיה, למרות שהסיפור שלי רחוק משלה.

הספר הזה מתאים למי שאימץ ולמי שאומץ, למי שאוהב רומנטיקה, אבל לא מידי, ולמי שאוהב את ההווה, עם נגיעות מהעבר (והפסקה אמנם נכתבה בזכר, אך פונה לשני המינים כאחד)

דבר אחד אני יכולה להגיד, למרות שאני חוששת מסדרות ארוכות כמו זו, ריילי סיימה כל פרק בציפייה לפרק הבא, ואת הספר עצמו, היא סיימה במידת מה של סקרנות, שעושה לי מין חשק לחכות כבר לספר הבא.

שורה תחתונה: לפעמים הסיפור שבתוך הסיפור הוא העיקר, וכל השאר רק מסגרת.