Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
שאגי ביין
תגית:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 720
זוכה פרס הבוקר 2020 "דיוקן אינטימי, חומל וסוחף על התמכרות, אומץ ואהבה" (שופטי פרס הבוקר) 1981. גלזגו גוועת ומשפחות טובות נאלצות להיאבק כדי לשרוד. אגנס ביין תמיד ציפתה להרבה יותר מהחיים. היא חולמת על דברים גדולים: בית עם דלת כניסה פרטית וחיים נוחים ומסודרים (כמו שיניה המושלמות אך מלאכותיות). אבל אגנס ננטשת על ידי בעלה הנואף, ותוך זמן קצר היא ושלושת ילדיה נלכדים בעיירת כורים מטה ליפול. כשהיא צוללת עמוק אל האלכוהול, ילדיה מנסים להציל אותה כמיטב יכולתם, אך עוזבים אותה בזה אחר זה כדי להציל את עצמם. בנה שאגי הוא היחיד שלא מוותר עליה. שאגי יוצא דופן. הוא מנומס ואנין טעם כמו אמו. ילדי הכורים מציקים לו והמבוגרים טוענים שמשהו אצלו לא בסדר. אבל שאגי סבור שאם ישתדל בכל מאודו, הוא יוכל להיות ילד רגיל כמו כולם ולעזור לאמו לברוח מהייאוש הסובב אותם. שאגי ביין מאת דאגלס סטיוארט חושף את האכזריות שבעוני, את מגבלותיה של האהבה ואת אופייה החלול של הגאווה. לספר מצורפת אחרית דבר הכוללת רקע היסטורי מאת עיתונאי "הארץ" וה"אקונומיסט", אנשיל פפר. "רומן ביכורים שנקרא כמו יצירת מופת" (וושינגטון פוסט) "סיפור שובר לב על זהות, התמכרות ונטישה" (טיים) "לעולם לא תשכחו את שאגי ביין" (קירקוס) "הספר הזה הימם אותי... אחד מספרי הביכורים המשובחים שקראתי בחיי. שובר לב ועתיר חמלה" (קארל אובה קנאוסגרד) "רומן ביכורים בעל יופי נדיר ונצחי" (הגרדיאן)

 

אני תמיד אומרת לילדים שלי שהם לא מעריכים. לא מעריכים היכן שאנחנו גרים, לא מעריכים את האוכל שמוגש להם, לא מעריכים את מה שקונים להם… הרבה פעמים הם עונים שלזה וזאת יש הרבה יותר. בית יותר גדול, פלאפון יותר חדש, נסיעות לחו"ל פעמים בשנה וכו'.

מה אני עונה להם? תסתכלו למטה, יש הרבה יותר שיש להם פחות משלכם מאשר יותר, באחריות! כמה שאסביר וכמה שאנסה להוכיח להם, הם עדיין לא יורדים לסוף דעתי.
כשאני קוראת סיפורים כמו שאגי ביין הלב שלי מתרסק. מתחשק לי לקפוץ פנימה לסיפור ולהציל את אותם ילדים שלא שפר עליהם גורלם כמו ששפר על שלי. אני מרגישה צורך לזעוק את זעקתם ולעזור להם. יש קטעים קשים בסיפור, לא אשקר, אבל היה בו משהו כל כך מיוחד שהספר נכנס לי ללב והתיישב שם, יש מצב לתמיד.

לשאגי ביין לא היה מזל, הוא לא נולד למשפחה כמו שלנו למשל, הוא נולד למשפחה שהיא מתחת למתחת. אביו היה נהג מונית שנשא את אותו שם כמו שלו, בחור הולל שלא נשאר נאמן לאישתו יום אחד. הם גרו בדירה של הוריה של אגנס בצפיפות ובדוחק, שאג האב עבד רוב הזמן והילדים היו מוזנחים וגידלו את עצמם, אגנס היתה חיה בעולם משלה. היא היתה אומללה ושיכורה רוב הזמן והילדים רק חיפשו מקום לא להיות לידה, גם אם זה במחיר של לשהות רעבים ברחוב.

יום אחד שאג האב החליט לעשות מעשה, הם ארזו מזוודות והוא לקח אותם להתחיל חיים חדשים בישוב מחוץ לעיר. ההתרגשות היתה גדולה, הם התלבשו במיטב מחלצותיהם, הגיעו לבית מוזנח אי שם ליד המכרה המקומי.
שאג הכניס את המזוודות שלהם פנימה וסיפר לאגנס שגם הוא יוצא לדרך חדשה, הרחק מהם. הוא כבר לא יכול לסבול את הדכאונות והשתיה שלה. אגנס והילדים בלית ברירה מתחילים להתרגל למצב החדש.

המציאות החדשה היתה לא פשוטה. שאג האב לא היה ממש בסביבה, אגנס שקעה בדכאון והיתה רוב הזמן שתויה, האחות הגדולה התנדפה לה והאח הבינוני עשה ככול יכולתו להחזיק את הראש מעל המים. שאגי הקטן היה כבן 7 שהסיטואציה התרחשה, הוא היה רוב הזמן בבית ולא הלך באופן סדיר לבית הספר, לא היה לו קשר עם ילדים בגילו והוא נחשף לכל כך הרבה דברים וסיטואציות שילד בגילו לא אמור להחשף.

לא היה לו קשה רק עם המשפחה המוזרה שלו, היה לו קשה גם עם עצמו ועם הנטיות המיניות שלו. הילדים מסביב לא עשו לו חיים קלים ושאגי הקטן היה צריך להתמודד עם ככ הרבה חזיתות כמעט בלתי אפשריות.

ליבי נחמץ לא פעם כשקראתי על מה שחווה שאגי. כמה קשיים, כמה רוע מסביב, המזל בחיים לא העיר לו פנים. לו רק היה נולד למשפחה אחרת…
כל פעם הוא הפתיע אותי מחדש, כל פעם היו לו תעצומות נפש וחוזקות שאפילו אין למבוגרים. אולי היה לו מזל רע אבל הוא בהחלט התברך עם תכונות שאפשרו לו להתמודד עם כל המכשולים שעמדו בפניו.

ליבי יצא גם לאגנס היפה והאלגנטית שלא משנה מה קרה לה, היא היתה יפה ומטופחת והיה לה חשוב איך היא נראית.
הספר מתמקד בשאגי ביין אבל לא רק. הוא מתמקד לא פחות באימו אגנס ולי הרגיש שהייתי רוצה יותר משאגי. היא הרבה יותר מסקרן מבחינתי והיה יותר נכון לדעתי להתמקד יותר בו.

התחברתי מאוד לכתיבה המצויינת של סטיוארט, לא להאמין ש"שאגי ביין" הוא רומן ביקורים שלו. התיאורים היו מרהיבים, הסיטואציות מעניינות הן תרמו לעלילה, הדמויות מרתקות ונוגעות והשנינות שהפציעה מידי פעם, היתה בהחלט במקום.

כריכת הספר מדוייקת, יפה ולגמרי מתאימה לתוכן ולמסר שהספר רצה להעביר. שאגי היה רק ילד קטן שניסה לשרוד למרות הכל. הוא היה לבד בעולם, לעיתים ללא כל מסוגר אחראי לידו. סיימתי את הספר ורציתי לחבק אותו חזק, גם את שאגי וגם את הספר המקסים הזה.

אהבתי את הספר, הוא נכנס לי ללב, נהנתי מקריאתו ואני לגמרי ממליצה לכם לקרוא את שאגי ביין בעצמכם.

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. מרי שרון קוגן

    סקירה מרגשת מאוד. רצה לרכוש ….

    1. שרון בצלאל

      תודה אהובה, מחכה לקרוא את חוות דעתך

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן