רשימת המשאלות האחרונה של אמא – סקירה של חגית בן-חור

האם את מנצחת או מפסידה? גיבורה או קורבן? הבחירה בידייך.

דייזי מקדונלד היא מורה לאמנות בת 49 שמתגוררת בקרנוול שבאנגליה ומתפרנסת בין השאר ממכירת יצירות האמנות שלה.
כאשר אייריס, אמה של דייזי, הולכת לעולמה בגיל שמונים ושבע, דייזי ושתי אחיותיה רוז ופלר מגיעות חודשיים לאחר ההלוויה לעורך דין של אמן כדי לשמוע מה אייריס הורישה להן.
לתדהמתן הן מגלות שלאייריס היתה רשימת משאלות אחרונה לפני מותה ומרכז המטרה שלה היתה ששלושת בנותיה שלא דיברו אחת עם השניה המון זמן יחזרו להיות בקשר.
לפי ההוראות שהותירה אחריה אייריס הבנות יקבלו את הירושה שלהן שווה בשווה רק אחרי שנה מרגע מותה שבמהלכה הן חייבות להיפגש לסוף שבוע אחד, פעם בחודשיים ולבצע משימה משותפת שתעזור לקרב ביניהן.
שלושתן חייבות לשתף פעולה עם המפגשים והמשימות אחרת אף אחת מהן לא תקבל את הירושה.

לפני שלוש שנים מצבה של אייריס החמיר והבנות היו צריכות להחליט מי מהן תגור איתה כדי להשגיח עליה.
דייזי שהתגוררה רחוק לא היתה מוכנה לוותר על הבית שלה בקורנוול ולעבור להתגורר עם אמה בהמפסטד הית', לרוזי היו חיים תובעניים שכללו בעל, שני ילדים מתבגרים ועבודה בהוצאה לאור ופלר טיילה בעולם וחיה חיי חופש וכך נוצר קרע בין הבנות עקב מצבה של אמן הקשישה והן המשיכו לבקר אותה בכפר לגימלאים שלשם עברה אייריס בסופו של דבר אבל דאגו להגיע אליה תמיד בנפרד.
לאחר שכל אחת מהבנות פונה לביתה, דייזי מקבלת שיחת טלפון לא צפויה מהבנים של בעלת הבית בו היא מתגוררת ב 28 השנים האחרונות שמודיעים לה שאמא שלהם נפטרה, מה שאומר שדייזי תצטרך להתפנות בקרוב מהבית היחיד שהיא הכירה מזה שנים.
הכסף של דייזי הולך ואוזל ובקרוב היא הולכת להשאר ללא בית, התקווה האחרונה שלה היא לקיים את משאלתה האחרונה של אמה כדי לזכות בירושה אבל כדי שזה יקרה היא צריכה לגרום לאחותה העקשנית רוז לשתף פעולה, האם יצליחו שלושת האחיות המרוחקות למצוא את הדרך להתקרב?

העלילה מסופרת מנקודת מבטן של שלושת האחיות אבל מתמקדת בעיקר בדמותה של דייזי.
אהבתי מאד את דמותה, היא אמנם לא האמינה בעצמה וחוותה מספיק שברוני לב במהלך חייה אבל הגיע לה קצת נחת וגם אהבה שתסחוף ותרגש אותה.
אחת הדמויות שגרמה לי לחייך הרבה במהלך הקריאה היתה אנה, חברתה הטובה של דייזי שהגיחה מידי פעם לתוך העלילה ותמיד ידעה להגיד את המשפט הנכון במקום הנכון והצליחה להצחיק את דייזי ברגעי השפל הכי גדולים שלה, אהבתי את החברות המיוחדת בין אנה לדייזי, עצוב שלפעמים החברה הכי טובה היא מישהי זרה ואחות בדם היא כמו בן אדם זר.
במהלך הקריאה הדהדו לי בראש המשפטים הקבועים של אמא שלי כמו: "הכי גרוע זה כשיש קנאה בין אחים" או "לא כל האצבעות יצאו שוות וגם ילדים שיצאו מאותו רחם יכולים להיות שונים זה מזה", העלילה הזכירה לי את שתי אחיותי, כל אחת מאיתנו שונה בדרכה שלה וגם אם במהלך השנים היו בינינו חילוקי דיעות, אמא שלי תמיד נלחמה שנשלים כי משפחה לא בוחרים, אמא שלי היא בדיוק כמו דמותה של אייריס בספר רק שהיא לא חיכתה לסוף החיים כדי לגרום לנו האחיות להיות ביחסים טובים כי בעיניה משפחה תמיד היתה ותהיה ערך עליון.
כל כך התענגתי על הספר הזה, צחקתי, קצת בכיתי, לקחתי ממנו מספר תובנות לחיים וסיימתי אותו עם הרגשה טובה בלב כי בסופו של דבר מה שחשוב זה להנות מרגעי האושר הקטנים שהחיים מעניקים לנו והספר הזה היה מבחינתי אחד מהם.

קריאה מהנה.