זהו סיפורו של ויליאם ווריק שבחר למרות מעמדו החברתי הגבוה, כבנו של עורך הדין סר ג'וליאן ווריק, להיות שוטר, ולא רק זה אלא ממש להתחיל מהתחתית, שוטר מקוף. ואפילו לא להצטרף לתוכנית לקידום מהיר לשוטרים בעלי תואר אקדמי. ממש מלמטה. זו הגשמת חלום מבחינתו.
אל ויליאם הוצמד שוטר ותיק בשם פרד ייטס. הוא מלמד אותו לא רק להיות שוטר שומר חוק אלא גם שוטר אנושי שרואה את האנשים ולא רק את הפשעים שלהם. שניהם בחרו להיות שוטרים למרות שהיו להם אפשרויות אחרות, טובות יותר ובטוחות יותר. האמונה שהם עוזרים ותורמים לביטחון ולאנשים, זה מה שהניע אותם לבחור במקצוע הזה.
"אני אוהב להשלות את עצמי שתרמתי את שלי לשינוי" עמ' 48
הנסיבות הביאו את ווריק למשרדי הסקוטלנד יארד ושם בכמה מילים, לכמה אנשים במחלקת אמנות ועתיקות, הוא הורס מבצע סמוי של חצי שנה. ככה זה כשהתואר שלך הוא בתולדות האמנות ויש לך עין חדה. היות וכך הוא גוייס למחלקה הזו כבר באותו היום.
לשולחנו של ווריק מונחים שני תיקים לעבוד עליהם חול מהירח, בקבוקון של חול שהובא מהירח והגיע לידיים זרות וצ'רצ'יל, זייפן, החותם כבייכול את חתימות הסופרים על מהדורות ראשונות של ספריהם. בנוסף הוא עובד יחד עם כולם על התיק של פוקנר, גנב של תמונות אומנות מקוריות והפצתן של תמונות מזוייפות בשוק. הידע הרב שלו באומנות והעין הטובה עוזרים לו להתקדם בתיק.
כחלק מהחקירה הוא מגיע למוזיאון הפיצמוליאן, ממנו נגנבה תמונתו היקרה והמוכרת של הצייר המפורסם רמברנדט. שם הוא פוגש את בת ריינספורד, אוצרת המוזיאון.
הסיפור נע בין חייו האישיים של ווריק ומערכת היחסים שלו עם בת לבין מערכת המשפט ופסקי דין שלא תמיד מוצאים חן בעיניו. הוא נקלע למעגלי חיים של אחרים שהדבר אשר מניע אותם הוא תאוות ממון ונקמה ולפעמים הוא מגלה שלמרות שהוא מאוד חכם אפשר לעבוד גם עליו.
ספר משולב של מתח ורומנטיקה. כתיבה זורמת וקלילה לפעמים קצת ילדותית. דמויות משנה המוסיפות לעלילה וטוויסטים מפתיעים.
