רעב
זמן רב לא נגע בי ספר ברמה של עוצמות רוויות רגש. הספר "רעב"-הינו רומן אוטוביוגרפי של הסופרת טובה זהר. מחולק לששה חלקים. כל חלק הוא פתח של דלת להבנת עולמה של טובה. בת תאומה לניצולי שואה. עוד מרגע לידתן נגזר גורלן של הבנות כזיכרון על אובדן משפחה. הצורך לגונן. את ילדותן בילו בחולות של מרכז הארץ . ילדות של מסע רגלי לביה"ס, משחקים משחקי ילדות פשוטים. אך הדבר שנחרט חזק לאורכו של הספר- הורים שלא מחבקים ומנשקים. הבית דובר יידיש כדי שהבנות לא יבינו. עמירם נולד אחרי שתי הבנות. הוא החדיר קרני אור לבית שעל גבעת החולות.
בהיותן צעירות מגלה אימן כי אביה חי . היה זה רגע של הצפת זיכרונות כואבים ודואבים שכן אחותה והיא היו בבית יתומים בשל היעד הורים. הרגע המטלטל הזה הוביל לנסיעתה של האם לאביה הזקן. בצר לה מגלה כי אביה התחתן עם אישה אחרת עוד כשהיו בבית יתומים. מאותו הרגע היה משול מבחינתה לכלב. היא איימה על ילדיה לבל יהיו איתו בקשר כי זה יוביל לאובדן הקשר עימה לצמיתות.
באחד הימים נזעקה הביתה, שם פוגשת אדם זקן ממרר בבכי ואת אימה עם פנים זועפות וקשות. היה זה סבה , אותו לא פגשה מעולם. האם גירשה את אביה אל מול עיני כל בני המשפחה. מחזה זה היה כאוב ונחרת בליבה של טובה.
טובה גדלה ועיצבה לעצמה אופי שכזה שלא הצליחה לסגל לעצמה קשר של יציבות עם גברים. לאחר שירותה הצבאי גמלה בליבה החלטה ללמוד להוראה ספרות . החלטה זו לוותה בהחלטה פדגוגית אחרת . יחסה לתלמידים ושיעוריה יהיו עמוקים ומגוונים.
משיחותיה עם פסיכולוגית עולה ההחלטה להיפגש עם עברה. וכך מאחורי גבה של אמה, היא יוצרת קשר עם סבה. דבר שהוביל לפרידה זמנית מאמה. אך היא היתה נחושה להמשיך בקשר עד ליום מותו של הסב הנרגש אשר פגש גם באחותה זהבה ובנינתו תמר.
הזמן לא עומד מלכת. היא חוותה מערכות יחסים רבות וכושלות .כמיהתה לילדה משלה, מוביל להחלטתה כי תאמץ ילד מחו"ל. ילד משלה. האם הוריה יקבלו את ההחלטה?
אומר במילה קטנה: עמוד 216 הפך אותי לגמרי ובעודי קוראת את המילים- דמעות זלגו על לחיי.
הספר מותיר את הקורא עם מחשבות ורגשות.
