Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
רכבת היתומים
הוצאה לאור:
תאריך הוצאה: 2015
מספר עמודים: 303
1929. הזוג פאוור האירי וילדיהם הקטנים חוצים את האוקיינוס האטלנטי ומתיישבים בניו יורק. אולם על אף שהצליחו למצוא מפלט מחרפת הרעב באירלנד, חלומם לעתיד טוב יותר נגוז באבחת גורל אחת. עתה מוצאת את עצמה אחת הבנות, יחד עם עשרות קטינים נוספים, ברכבת העושה את דרכה אל מדינת מינסוטה. זוהי “רכבת היתומים”, והיא התקווה היחידה של נוסעיה – ילדים ופעוטות נטושים – למצוא בתים ומשפחות שיאמצו אותם אל חיקן. 2011. מולי אֵייר מסתבכת עם הספרנית בתיכון ונשלחת לבצע עבודות למען הקהילה אצל ויוויאן דיילי, קשישה בת 91 החיה בבית-מידות על חוף הים במיין. זוהי ההזדמנות האחרונה של מולי לעשות בחייה תיקון משמעותי לפני שתיפלט ממערכת האומנה – וההזדמנות האחרונה של ויוויאן להכניס סדר בארגזי הזיכרונות שלה, הסותמים את עליית הגג, וגם בזיכרונות עצמם. מתוך המכתבים הישנים והתמונות המצהיבות נפרש סיפור תלאותיה מכמיר הלב של היתומה האירית הרכה ושל הדרך הארוכה שעשתה על מנת למצוא מקום שניתן לכנותו בית. ולמרות שדורות רבים מפרידים בין השתיים, הקרבה המפתיעה שנוצרת בין מולי לוויוויאן מאפשרת להן להשלים עם תלאות העבר ולחולל שינוי אמיתי בחייהן. רכבת היתומים הוא רומן על אובדן ועל אומץ, ועל הכמיהה הנצחית לשייכות, לבית ולמשפחה.

השנה היא שנת 2011, מולי אייר היא נערה בת 17 שמתגוררת במיין ויתומה מאב שנהרג כמה שנים לפני כן בתאונת דרכים.
לאחר מותו של האב, מצבה של אמה החל להידרדר עד שהגיע למצב בלתי הפיך ומולי הועברה לבתי אמנה שונים מגיל שמונה.
כמה שנים לאחר מכן, מולי נמצאת בבית אמנה אצל דינה, יומנאית במשטרה ובעלה ראלף.
דינה מתייחסת בעוינות כלפי מולי הבעייתית שבין שאר הצרות שהיא עושה, גם גנבה את הספר ג'יין אייר מהספריה ועכשיו היא נאלצת לעבוד בעבודות שירות.
מולי מקבלת הצעה מהחבר שלה ג'ייק לעשות עבודת שירות אצל קשישה בת 91 בשם ויוויאן דיילי.
ויוויאן גרה בבית וויקטוראני גדול וצריכה מישהי שתעזור לה לנקות את עליית הגג מכל המכתבים הישנים והזיכרונות ששמורים שם.
וויויאן ומולי נפגשות לראשונה ומגלות שלמרות פער הגילאים העצום בין שתיהן,  יש להן משהו במשותף, שתיהן יתומות.

וויויאן מספרת למולי את סיפור חייה כאשר הגיעה בתקופת הרעב הגדול בספינה מאירלנד לניו יורק עם הוריה ואחיה כדי לזכות בעתיד טוב יותר.
בשנת 1929, פרצה שריפה בדירתם של וויויאן ובני משפחתה.  אביה, שני אחיה התאומים ואחותה מרגרט ניספו בשריפה.  אמה של וויויאן נכוותה קשות ואחותה התינוקת מייזי מגיעה אף היא לבית החולים עם חשש לחייה.
מכיוון שאין מי שיטפל בוויואן בת התשע וידאג לה, היא נשלחת עם עוד כמה ילדים יתומים למשפחות מאמצות והם מועלים לרכבת שתקח אותם הלאה.

הרכבת נשמעת עוד לפני שהיא נגלית לעינינו.  זמזום שקט, רטט מתחת לרגליים, צפירה צרודה וחולשה שהולכת וגוברת כשהרכבת מתקרבת.  אני חלק מקבוצה בת עשרים ילדים,  בני כל הגילאים.

הילדים נוסעים עם שני המלווים המבוגרים שלהם, שלושה ימים ברכבת,  ברעב ובקור עד שהם מגיעים לתחנת יוניון בשיקגו ושם מחליפים לרכבת אחרת כדי להמשיך במסע שלהם.
בסופו של דבר הרכבת עוצרת במילווקי וכל הילדים יורדים לרציף עם תקווה להתחלה חדשה.
הילדים נבחרים אחד אחד אבל וויויאן נותרת ללא ביקוש והיא נוסעת עם שאר הילדים שנותרו מאחור לאולבנס שבמניסוטה.  ברכבת פוגשת וויואן ילד מרדן בשם דאצ'י, הם נפרדים במהלך הנסיעה אבל דאצ'י מבטיח לה שיבוא יום והוא ימצא אותה.
במיניסוטה פוגשת וויויאן את גברת ברן, אישה שבעלה אף הוא אירי והיא מנהלת מפעל לביגוד. גברת ברן מחליטה לקחת אליה את וויואן כדי שתעבוד במפעל המשפחתי כתופרת.
היא מנצלת את וויואן,  מעבידה אותה ולא מוכנה שתלך ללמוד בבית הספר כשאר הילדות בנות גילה.
לאחר שהמצב במתפרה מידרדר, נאלצת גברת ברן להפרד לשלום מוויויאן והיא מועברת לבית אחר, גרוע יותר מקודמו.
היא נשלחת לגור עם משפחה בעלת ארבעה ילדים שמתגוררת בחווה ובקושי מצליחה לקיים את עצמה.

הייאוש ממלא כל פינה בבית הזה. גברת גרוט לא רוצה את כל הילדים האלה,  והיא ומר גרוט לא ממש מטפלים בהם. היא ישנה כל הזמן,  והילדים נכנסים למיטתה ויוצאים ממנה כאוות נפשם. אין כאן מים זורמים,  חשמל או צינורות ביוב. אני מרגישה נטושה ונשכחת עכשיו,  לאחר שהושלכתי אל מצוקה חמורה משלי.

וויויאן מתחילה ללמוד בבית הספר שבעיירה, היא סובלת מעוני, רעב, כינים, התעללות מינית והיא רק בת עשר.
אחרי שהיא מצליחה לברוח בעור שיניה מביתם של הזוג גרוט, היא נעזרת בטוב ליבם של אנשים בקצה הדרך שאוספים אותה אליהם באופן זמני.
וויויאן שמצטיירת בעיני האגודה למען הילד כילדה מרדנית ובעייתית, לא מוצאת לעצמה בית מאמץ שיקח אותה תחת חסותו.

האם תגיע וויואן בסופו של דבר למנוחה ולנחלה שלה? האם תזכה למשפחה חמה ואוהבת והאם תפגש שוב עם דאצ'י?

בחזרה לשנת 2011, וויויאן ומולי עוברות על הארגזים בעליית הגג, כל ארגז שהן פותחות גורם לוויויאן להעלות זכרונות וסיפורים מעברה הכאוב והאכזר, היא רוצה להפרד מהארגזים אבל מבחינתה, פרידה מהחפצים היא פרידה מהעבר שלה.
כשוויויאן מתארת את חוסר האונים שחשה כשהיתה נתונה לחסדי זרים, מולי מבינה אותה.
חייהן של שתי הנשים נקשרים זו בזו בעבותות שלא ניתן להפריד ביניהם.

סיפור מוביל לסיפור. כמצרפת פיסות בד לשמיכת טלאים, מולי מניחה אותם ברצף הנכון, מאחה אותם זה לזה ויוצרת דוגמא שהיתה סמויה מן העין כשכל פיסה היתה מונחת בנפרד.

הספר 'רכבת היתומים' מתאר סיפור עצוב ומרגש על פרידה מאנשים אהובים, על אהבה, אכזריות אבל גם נתינה ללא תנאים מאנשים זרים - ממליצה עליו בחום.

קריאה מהנה

אהבתם? שתפו!

חגית בן-חור

חגית בן חור, בלוגרית ספרים, חיה בסרט ומכורה לסדרות טלוויזיה.

כתיבת תגובה

מה הדירוג שלכם לספר?

סגירת תפריט