Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
Pomegranates and grapes
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2019
מס' עמודים: 147
"אלה נכתבת לי כמו סוג של שיר או ענן. היא פסיק, היא נקודה, היא רווח. רווח נקי. אני חושבת עליה הולכת ומתקרבת לעברי בהליכת השחייה שלה, חרישית כמו נוצה. אני שומעת אותה מקישה לי על הדלת, כמו ענבל שמחפש פעמון, ומשאירה לי עלה כותרת או מילה על הסף. אני אוספת אליי בזהירות את כל המילים שלה, כמו ילדה קטנה שמלקטת בעדנה פירות יער של חורף בסלסלה נצורה ומקושטת... בבוקר, כמו נס, אני מגלה עוד מספר שורות חרישיות על המקלדת שלי, כמו צלילים זכים שהשאיר פסנתרן על פסנתר שאיננו שלו." דפנה היא סופרת מתחילה, המקלפת פיסה אחר פיסה מנפשה בזכות אישה מסתורית ומיוחדת. בכתיבה מכשפת הדמויות כמו מתעוררות בראשה לחיים ונרקמות להוויה. העלילה נעה בין חייה של אלה, הדמות הראשית של דפנה, לבין אלו של דפנה עצמה, הנכתבים לסרוגין ומאפשרים להציץ פנימה אל תוכם של עולמות אחרים. סיגל עומר, אמא של עידו. רימונים וענבים זהו ספרה הראשון.

דפנה הסופרת, ואַלָּה הדמות, או שאולי זה בכלל הפוך, ומה דפנה כותבת ודומה לחיים שלה? ומה שקורה עם אלה, זה כי דפנה באמת רוצה? כ"כ הרבה שאלות יש לי לדפנה ויש לי לאלה וכשהספר נגמר רציתי שהוא יתחיל מחדש.

דפנה כותבת סיפורים עם שם זמני, והם תמיד קצרים, כאילו היא מפחדת להתחייב אליהם, להתחייב שיצא רומן אחד באורך אמיתי, היא כתבה בעבר על נירי והיום היא כותבת על אלה, אלה מרימונים וענבים, וזה בכלל לא שם זמני, אולי זה מה שיביא את המזל לסיפור הזה לגמור כספר? הספר נע בין סיפורה של דפנה הסופרת, לבין סיפורה של אלה הדמות, הוא רקום וארוג אחד בשני וכשנכנסים לסיפורה של אחת לא רוצים לצאת.

לאורך כל הספר רציתי להגיע כבר לסוף, לדעת מה יקרה לאלה, ואולי גם קצת לדפנה, וכשהספר נגמר רציתי לחזור להתחלה, להבין את הכול מחדש, הספר כתוב בצורה כ"כ טובה שמעלה סימני שאלה גם לחיים שלנו, הספר מבלבל את כל הרגשות שיש בפנים ומחלק את העולם לקבוצות ככה שיהיה סדר ברגשות ובתחושות.

הספר נכתב לאט, או לפחות זו התחושה, כי כשקוראים אותו הזמן לא זז, ולמרות שיש בו רק 147 דפים, כל דף בספר הוא עולם.
הרבה זמן לא יצאתי מספר עם עננה כזאת שהולכת סביבי אבל זו עננה טובה כזו, שמורידה לי כובד מהכתפיים ועושה לי חשק לרוץ ולחלום, ומהחלום שיבוא להתחיל לכתוב ספר משלי.

שורה תחתונה: תחלמו בלילה, אתם לא יודעים איזו השראה יביא לכם החלום הזה!

רעות אסתר פנקוס

לומדת חינוך, עובדת בסטימצקי ומכורה לריח של ספרים וגם לקריאה בהם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן