Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
רומן למתחילים
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2016
מס' עמודים: 338
"דיאן אומרת שהמשפחה שלנו דומה לכלב עם שלוש רגליים שמסתדר מצוין. אני אומרת לה שמי שמסתדר מצוין לא נעשה סופר." העולם של אַריס מלא באנשים שעדיף לכתוב עליהם מאשר לחיות איתם, וזה דבר נהדר כשאת בת שתים־עשרה וחצי, הגיל המושלם לכתוב את הרומן הגדול הבא. הרומן הוא גם יופי של תירוץ מבחינתה של אריס, בת למשפחה לא מתפקדת, להימנע מטיפול פסיכולוגי וגם הזדמנות להרוויח המון כסף. כשתאונה מקרית חושפת בפניה חלק אפל בהיסטוריה המשפחתית, אריס נאלצת להתמודד עם העובדה שבחיים – ממש כמו בספרות – הדברים לא תמיד מתרחשים כמו שהיינו רוצים. אבל היא גם מגלה שלפעמים אפילו היא זוכה לומר – ולכתוב – את המילה האחרונה. רומן למתחילים הוא ספר מרגש ומצחיק עד דמעות על ילדה אחת, משפחה מטורללת עם כוונות טובות, והרבה קסמים במילים.

הכריכה של הספר והתקציר המופיע מאחוריו משכו אותי לבחור אותו לקריאה ללא המלצה מוקדמת, וככה הגעתי אליו ללא דעות קדומות ומתוך ציפייה לספר משעשע וקליל.

אריס גדלה במשפחה מיוחדת – אימא, אח ו-2 כלבים. בגיל 12.5 היא מקבלת מתנה מאמה דיאן ספר "כתבו רומן בתוך 30 יום" ואז היא מחליטה לכתוב את הרומן הראשון שלה, שהנושא שלו הוא המשפחה הלא ממש מתפקדת שלה.

אמה של אריס – דיאן, עובדת כמרצה לספרות ולשון באחת המכללות, ואם היא צריכה עזרה או בייביסיטר היא נעזרת בפן ידיד המשפחה שכמו פיה טובה או כמו סופרמן כל יכול תמיד מגיע כשצריכים אותו.

אחיה של אריס – מקס,  סובל מהתקפי הכאות עצמיות ונמצא בטיפול פסיכולוגי קבוע מידי שבוע. אריס מרגישה שהיא נושאת בנטל של הורות משותפת כלפיו יחד עם אימה.

לאריס היה חבר – בילי שלמד איתה, היא היתה בטוחה שהם מאורסים, אך הוא עבר דירה לעיר אחרת ומאז הוא לא ממש עונה לה.

ובסך הכל בתוך העולם המבולבל הזה היא מרגישה שהיא צריכה להיות בין היתר גם ה"מבוגר האחראי". היא מעורבת בחיי האהבה של אמה, בניהול הבית, בהחלטות כלכליות , ואז היא מגלה סוד ומחליטה שהיא רוצה "לתקן" את העולם או לפחות את העוול שנעשה.

זהו ספר המסופר מנקודת מבטה של ילדה, הילדה אמנם בוגרת לגילה , במידה מסוימת אולי אפילו קצת בוגרת מדי (מה שבעיני קצת פוגע במהימנות של הספר) והעולם סביבה מתנהל בצורה לא ממש נורמטיבית.

לרעיון של הספר יש פוטנציאל מעולה, וגם נקודת המבט שלו מעניינת ומיוחדת, הוא שנון, שזור בהומור קליל ומעט סוריאליסטי, אך בסופו של דבר כאשר סיימתי אותו נותרתי עם תחושה שמשהו התפספס.
העלילה לא לגמרי מצליחה להתרומם, הסוף משאיר הרבה סימני שאלה, ויש תחושה של ניסיון ליצור הרבה דרמה על לא כלום…

בשורה אחת: בגיל 12 צריך ליהנות ממשחקי ילדות ולא מצרות של מבוגרים.

 

חוי הראל

נשואה ואם לארבעה, תולעת ספרים מלידה ואופטימית נצחית.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן