רוחות של נייר – סקירה של רעות אסתר פנקוס

רייצ'ל נעלמה כשגרייס הייתה רק בת 12, ולמרות ש-7 שנים מפרידות ביניהן, הן היו אחיות קרובות מאוד. רייצ'ל הייתה האמיצה מבין השתיים, אבל מרגע שרייצ'ל נעלמת, גרייס מבינה שהגיע תורה להיות אמיצה. השנים עוברות וגרייס מחפשת רמזים, עד שהיא מגיעה למסקנה כי קרל פלדמן, צלם מצליח, הוא זה שרצח את אחותה. קרל נמצא בהוסטל לפושעים חולי דמנציה, וגרייס מנצלת את המצב ומכריזה שהיא ביתו, ומבקשת לקחת אותו לחופשה, בחופשה היא מתכננת להחזיר אותו לאתרי רצח, במטרה לעורר את זכרונו. היא בטוחה שהיא שולטת במצב, אבל הביטחון שלה מתחיל להתערער, עד שהיא לא בטוחה אם קרל דובר אמת בקשר לדמנציה, ומי מביניהם מוביל את העניינים.

כבר המון זמן שלא קראתי ספר מתח, מהסיבה הרגילה שלי, כדי לא להישאב יותר מידי לתוך ספר. אבל כשחנויות הספרים עוד היו פתוחות, הספקתי לקרוא את ההקדמה של הספר והיא שבתה אותי, וכשכמעט ולא נותרו לי ספרים על המדף, החלטתי לקנות לי אותו להמשיך בקריאה. הפרק הראשון לא נפל מההקדמה וסחף אותי אליו, אבל עצרתי את עצמי מלהמשיך אותו כדי לא להישאב מהר מידי.

הספר היה כ"כ מוצלח, והתרגום של אינגה מיכאלי היה מורגש, ועשה לי את חווית הקריאה מוצלחת אפילו יותר. הספר תיעתע בי בלי סוף, הוא שיחק לי במוח, ולא יכולתי לנחש לרגע את הסוף. הרגשתי גם אני כמו גרייס, לא ידעתי מי מוביל את מי במהלך העלילה והרגשתי את פעימות ליבה כשמשהו לא קרה בדיוק כמתוכנן. כל כך חיכיתי לגלות מה קרה עם רייצ'ל, ומה קרל באמת עשה, ולמרות שהיו לי הרבה רעשי רקע, צללתי לתוך הספר. בסוף הספר כשהתעלומה נפתרה, מצאתי את עצמי פעורת פה, והרגשתי שלמרות שהסופרת יכלה, היא עדיין לא האכילה אותנו בכפית, והסיום של הספר השאיר אותי רגועה, אבל עם טעם של עוד.

הספר מוגדר כספר מתח, אבל בעיניי יש בו אלמנט של מתח פסיכולוגי, כי הוא משחק לנו במוח. הספר מתאים לאוהבי מתח מתוחכם, שאוהבים לתת לעלילה להיבנות, ויש להם סבלנות להתפתחויות. זהו לא ספר מתח מהיר, כמו שקורה לי בהרבה מספרי המתח, אלא הוא נקרא לאט לאט, וזה חלק מהקסם שלו. הספר יכול להתאים לקריאה גם לבני נוער, והוא סוג של שיר הלל לטקסס, שם מתרחשת העלילה.

שורה תחתונה: לפני שאתם יוצאים לטיול, תבחנו טוב טוב מי יושב לכם במושב האחורי!