ניטה השאירה לו מכתב ואת טבעת האירוסים שקיבלה ממנו. היא הסבירה לו שהיא צריכה לחזור לפריז ולפתור את חידת חייה ורק אז תוכל להנשא לו. היא נעלמה כלא היתה, היא השאירה אותו המום וכואב מלכתה, היא היתה כל עולמו.
אמוץ מצידו ניסה להתאושש ולהתרכז בכתיבה ובהוצאה לאור של ספר נוסף, הוא באמת ניסה להמשיך בחייו אבל ניטה היתה שם כל הזמן.
ממש במקרה הוא הכיר את מנור. היא נכנסה רטובה מגשם לפאב שבו ישב לבדו והוא הציע לו את מעילו היבש. בתחילה הם הפכו לחברים טובים, ניטה מילאה את ראשו עד אפס מקום, אבל לאט לאט אמוץ גילה אותה ונפתח אליה והם הפכו לזוג.
מנור היתה שונה מניטה בכל המובנים, החל מהמראה וכלה באופי. מנור השרתה עליו שלווה ובטחון והוא התרגל אליה, התרגל להיות איתה. הוא אהב את היציבות שלה, את דרך החשיבה שלה, את ההומור שלה, אותה. הם הפכו לזוג כשהיא מצידה ידעה שיש לו משהו לא פתור מהעבר עם האקסית שלו, עם ניטה. היא ניסתה לדובב אותו, ניסתה להבין כמה זה עמוק, אמוץ התחמק ולא דיבר. מערכת היחסים שלהם עלתה מדרגה כשאמוץ הציע למנור נישואים והיא הסכימה.
יחד, בשיתוף, הם בנו את חייהם, את הבית החדש ששיפצו, את הקריירות שלהם וחלמו על ילדים.
הכל היה נראה שנכנס למסלול ששניהם חלמו עליו עד שבאה נסיעה מיקצועית של אמוץ למדריד וטרפה את כל הקלפים. הוא הוזמן לסדנאת כתיבה של חודש במדריד ובטח לא צפה את מה שיקרה לו במהלך הסדנא…
ספר זורם וקליל על התהליך שהזוג עברו, בעיקר תהליך של השלמה של אמוץ, גיבור הספר. הכתיבה רהוטה ומזמינה, הדפים עפו ואני סיימתי את הספר בפחות מיממה.
