קרייתונו
יש משהו בזיכרונות ילדות שאנו אוהבים להתרפק עליהם. כזה הוא הספר קרייתונו = קריית אונו.
את ילדותי שלי העברתי לא רחוק, ברמת גן. ילדה שנולדה בשלהי שנות ה- 60. דור משחקי החוץ היצירתיים ופעילות בתנועת נוער ללא פלאפונים.
דליה גבריאלי נורי , מחברת הספר הנוסטלגי, נזכרת בערגה בילדותה. מספרת את הסיפור המשפחתי אודות ד"ר סמואל ,רופא הקהילה היהודית בסלוניקי ואשתו אנג'לינה. להם בת ג'וליה או בשמה העברי, יהודית. יהודית הכירה את עזריה רפאל, סנדלר מסלוניקי ולהם נולדו שלושה ילדים. לילה אחד גילה עזריה כי יהודית נמצאת בזרועותיו של מאהב, ירה בו וגירש את רעייתו תוך חתימה על הסכם לבל תיפגש יותר עם ילדיה לעולם. הוא נישא בשנית. אך הבת הבכורה נינה היתה נפגשת עם אמה בסתר. נינה היא אמה של הסופרת….כשהוריה עזבו את תל אביב העיר הגדולה, הגיעו לגור בקריית אונו, כפר קטן.
בינות לדפי הספר המתבונן על החיים של פעם , הזיכרונות צפים מגן הילדים וארגז החול, דרך שערי בית הספר והתיכון עם ילקוט העור על הגב. המחנות שהוקמו בתנועות הנוער, החופש הגדול והקייטנות עם השוקו והלחמנייה. איך דרך עפר הפכה להיות ציר מרכזי בגוש דן. הדרך שבה בתי קרקע הופכים להיות שכונות חדשות עם בתים רבי קומות. הכפר שהפך לעיר של ממש.
הספר מתזכר את חיי התרבות של פעם. מקום של כבוד ניתן לתזמורת העירונית ואף למשוררת יונה וולך , תושבת העיר. הספר אשר מתובל בהומור, יצא לאור במסגרת חגיגות שמונים שנה לקריית אונו.
את הספר קראתי בנשימה אחת, נהנית לראות את התמונות של פעם, מומלץ לחובבי הנוסטלגיה .
