Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
קריאת ביניים
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2020
מס' עמודים: 216
אנשי ימי הביניים חיו בחשיכה. הם האמינו שהעולם שטוח ומלא בשדים, במלאכים ובמכשפות. מבועתים מן הגיהינום שבו איימו עליהם אנשי הכנסייה, הם התפללו יומם ולילה. כשלא התפללו, הרגו יהודים, מינים ומכשפות, או יצאו למסעות צלב נגד המוסלמים. וכמו שכל סרט על ימי הביניים מקפיד להראות, אלה שלא גרו בטירות מפוארות חיו בבוץ ובזוהמה. מה מתוך כל זה נכון היסטורית? כמעט לא כלום. ימי הביניים לא היו גן עדן של נאורות ואיכות חיים, אבל התקופה שבה נבנו הקתדרלות הגותיות ונוסדו האוניברסיטאות גם לא הייתה עידן של אנטי-תרבות. למעשה, כמה מן התופעות שאנחנו מזהים עם ימי הביניים (מלחמות דת, אינקוויזיציה רצחנית, ציד מכשפות; פוריטניות מינית) התחוללו בעולם "החדש" דווקא. בימי הביניים הונחו היסודות לתרבות המערב המוכרת לנו כיום: רציונליזם וניסיון לכונן משטרת מחשבות, פרלמנטים ושליטים בחסד האל, זכויות אדם ורדיפת השונה. העולם החדש לא היה סטייה מן העולם שקדם לו; הוא היה תוצר שלו, לטוב ולרע. בפשטות ובהומור משרטט אביעד קליינברג את הסיפור ההיסטורי של קריסת המערב בשילהי העת העתיקה  ושל חזרתו לעמדה הגמונית בעולם בעת החדשה. מעת לעת, הוא קוטע את רצף הסיפור הגדול ומציע לקוראיו סיפורים קטנים ("סיפור אחד במאה"): מעשה בקיסר רומי שמצא את עצמו כפוחלץ פרסי, מעשה בסוחר יהודי שהפך לשר צבא, בשגריר איטלקי ששנא אוכל ביזנטי ובמצביא צרפתי שעסק ברצח ילדים בשעותיו הפנויות. עולם שנעלם מופיע מחדש לנגד עינינו.

לימי הביניים יש דימוי די ברור אצל כולנו, ימים שלא קרה בהם כלום, שהיה בהם חושך גדול. אנשים טיפשים, שלא ידעו קרוא וכתוב, שהאמינו באמונות טפלות, והיו משועבדים לעצמם. אנשים שלקחו את הדת והתעסקו רק בה, לקחו אותה שלב אחד קדימה, וכפו אותה על אנשים- הם יצאו למסעות צלב והקימו את האינקוויזיציה ורצחו מכשפות ויהודים וכופרים. אבל האמת, ימי הביניים הם לא בדיוק כמו שהם נראים לנו, הם ימים של עליות ומורדות, ולמרות מה שהגדירו אנשי "העולם החדש" ימי הביניים היו ימים שביססו את התקופה שבאה אחריהם.

אני מאוד אוהבת את ימי הביניים, לקחתי הרבה קורסים בנושא, וגם את העבודה הסמינריונית שלי ואת שיעור המבחן שלי, עשיתי על הימים האלו, אבל באיזשהו מקום, תמיד הרגשתי שאני יודעת בכלליות על הימים, ולא יודעת בדיוק מה קרה בכל תקופה (ימי הביניים מחולקים לתקופות) ובכל זאת מדובר כאן בקצת יותר מ1000 שנה, אז חיפשתי ספר שיעזור לי להתעמק קצת, אבל לא יותר מידי, ושיהיה קליל ומעניין, ומצאתי המלצה על הספר שכאן לפנינו. כבר יצא לי לראות אותו בחנות, וכל פעם הסתכלתי בחשש, ואחרי ההמלצה החלטתי ללכת על זה ורכשתי אותו.

הספר פשוט מופלא, ההקדמה מאירת עיניים ופשוט נהנתי לקרוא אותה, ובגלל שצחקתי מהקריאה בה, הרגשתי חנונית נורא (אבל בקטע טוב לגמרי) הספר מחולק בצורה כזאת שבערך לכל מאה שמתוארכת בימי הביניים, יש פרק משלה. ובכל פרק יש הסבר על האירועים המרכזיים ומאפייני התקופה, ואז סיפור קצר שנקרא 'סיפור אחד במאה' ומביא סיפור שקרה לאחת הדמויות במאה המדוברת בפרק, בדרך כלל הסיפור מלווה שבתמונה מהתקופה ובמוסר השכל, ובעיניי, מוסר ההשכל היה החלק הכי חשוב, כי הוא פשוט הצחיק אותי ברמות.

הספר כתוב בצורה נעימה וסוחפת, המילים קלילות, ואם יש מושג שנשמע קצת מפחיד או מסובך, אז יש לו הסבר בהיר ופשוט. במהלך העיון בספר, גיליתי שהוא גם עוזר לעבודה של הלימודים, שבדיוק הייתי בעיצומה של הכתיבה בה, כך שיצא לי בכלל זמן טוב לספר. הספר, בדיוק כמו שקליינברג כותב בהקדמה, מנפץ כמה הנחות יסוד על ימי הביניים והוא מספר סיפור קצת שונה ממה שאנחנו רגילים לשמוע על אותם ימים, וזה הפך את הספר למעניין אפילו יותר. הספר מתאים למי שההיסטוריה מעניינת אותו אפילו קצת, ורוצה לגלות בצורה נעימה וטובה מה קרה בעולם בימי הביניים, הוא אמנם מתאים גם לסטודנטים להיסטוריה ולמי שמתעסקים בנושא, אבל הוא פחות מיועד דווקא להם.

שורה תחתונה: מוסר ההשכל הוא החלק החשוב ביותר בכל סיפור או לפחות בסיפור אחד במאה!

רעות אסתר פנקוס

לומדת חינוך, עובדת בסטימצקי ומכורה לריח של ספרים וגם לקריאה בהם.

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. Avatar
    אביעד קליינברג

    איזה כייף לשמוע! תודה על הפיקדון.
    אביעד

  2. Avatar
    אביעד קליינברג

    זה היה תודה על הפירגון לפני שהמתקן האוטומטי נכנס לפעולה

    1. רעות אסתר פנקוס
      רעות אסתר פנקוס

      איזה כיף שקראת את הסקירה ותודה לך על הספר!!
      הכי שמחתי לראות ברשימת התודות את השם של אסי, עשה לי את חווית הקריאה משמחת אפילו יותר 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן