האסון תמיד קרוב יותר ממה שנדמה.
מלאני ובנג'מין באריק הם זוג צעיר שגר בעמק קטן בשם שננדואה במדינת וירג'יניה.
יום אחד לאחר שמאלני מגיעה באיחור למטפלת של התינוק שלה – אלכס, היא מגלה למרבה הזעזוע והאימה שהמטפלת מסרה את בנה לרשויות הרווחה.
מלאני שגדלה בעצמה בבתי אמנה לאחר שהוצאה מבית של אב מכה ואם שמכורה למשככי כאבים, עוברת דה ז'ה וו עם מה שקורה עכשיו לבן שלה וזה מחזיר אותה למקומות ותקופות שהיתה מעדיפה לשכוח.
כאשר מלאני חוזרת לביתה היא מגלה שהמשטרה כבר מחכה לה שם והיא מואשמת בסחר בסמים.
מלאני ובן צריכים להוכיח שהסמים הושתלו בדירתם, כדי לקבל את בנם בחזרה ושניהם מבינים שברגע שלשכת הרווחה מעורבת, יהיה קשה מאד להחזיר את אלכס לחזקתם.
ידעתי שברגע שיינתן צו להוצאה מיידית ממשמורת, משפחתנו תהפוך לעוד חלוק אבן בנחל גועש ממי שיטפון אביבי. (עמ' 65)
עולמה של מלאני מתחיל לקרוס כמו מגדל קלפים והאסונות פוקדים אותה אחד אחרי השני.
היא מגלה להפתעתה שהיא מואשמת לא רק בסחר בסמים אלא גם בניסיון למכור את בנה.
למלאני ברור שמישהו מנסה להפליל אותה ויש כנראה קונספירציה שלמה מאחורי האשמות נגדה אך עד שלא תצליח להוכיח את חפותה, היא לא תזכה לראות בחזרה את בנה התינוק ואף תשב בכלא על כל העברות שיוחסו לה.
מלאני כבר לא יודעת במי לבטוח ובמי לא, היא מגלה להפתעתה שהאנשים שהיו הכי קרובים לה, מסתירים ממנה דברים ואף משקרים לה.
להגנתה יוצא עורך דין שקיבלה מהמדינה ולא בטוח שהוא מספיק חד כדי להציל את עורה ומנגד יש את איימי קיי, סגניתו הבכירה של התובע המחוזי.
איימי חוקרת במקביל לתיק של מלאני, פרשה של אנס סדרתי שמסתובב בעמק כבר שנים ומטיל אימה על נשים צעירות אך איך כל זה קשור למלאני ומיהו האיש שמנסה להפליל אותה במשהו שלא עשתה?
הספר "קרוב ממה שנדמה" היה מרתק עם סוף מפתיע בדיוק כמו ספרו הקודם של בראד פרקס: "אל תגיד כלום".
לאורך כל העלילה היו לי כמה חשדות לגבי האיש שמנסה להפליל את מלאני אבל רובן היו מוטעות.
דמותה של מלאני היתה חזקה ומעוררת השראה, אמא שנאלצת להפרד ככה מבנה ועוד להישאר שפויה היא כנראה אישה מאד אמיצה – מומלץ ביותר.
קריאה מהנה.
