תכירו את איתי, בחור צעיר שכל החיים לפניו אבל גם הרבה אחריו, בעיקר השירות הצבאי שלו.
קצת אחרי השחרור מהצבא שבו שירת בתור חובש בנח"ל, הוא מתגייס לשב"כ ליחידה מובחרת וסודית. ההכשרה קשה מאוד ומפרכת, גם נפשית ובעיקר פיסית, אבל בסך הכל למען מטרה טובה. קשה לו בקורס בעיקר האימונים הפיסיים, הוא לא תמיד סגור על זה שהוא עושה את הדבר הנכון אבל יותר מכל הרגיש שהוא רוצה לסגור מעגל.
אירוע קשה משירותו הצבאי חרט את נפשו והשפיע עליו, השפעות ששינו את חייו. יום לפני הקורס איתי מכיר את דנה שהופכת להיות בת זוגתו, האוזן הקשבת שלו, הפורקן שלו אבל עד גבול מסויים. החוויה הטראומטית מהעבר לא עוזבת אותו ומשפיעה עליו כמעט בכל תחום, גם בתחום הבינאישי.
הספר מתמקד באיתי, במה שעובר עליו כשמבצע את התפקיד החשוב שלו בשב"כ, ברצון להחלים מהפציעה הנפשית עוד מימי הצבא ובנאמנות לתפקיד החשוב שלו ולמדינה.
הספר מעביר לקורא את החוויות הלא פשוטות ואת הדילמות שחווים הלוחמים כשהם נלחמים באוייב ממש בתוך האוכלוסיה בתוך ירושליים והכפרים מסביב. זה היה מעניין לקרוא על הפעילות המבצעית של היחידה כשאני בטוחה שחלק מההתרחשויות קרו באמת, אבל מודה שלא נסחפתי ולא רותקתי לסיפור.
הייתי רוצה לקרוא יותר על גיבור הספר, על איתי. על הילדות שלו, על המשפחה שלו בהרחבה ואולי גם על הרגשות של דנה שנמצאת בזוגיות גם בחור שנמצא בטראומה מהשירות הצבאי שלו.
הרגשתי שתיאור הפעילות של היחידה מאפיל על הסיפור של הגיבור וזה העיב על ההנאה שלי מקריאת הספר.
אוסיף שהכתיבה ישראלית, קצבית וקולחת ושאני אשמח לקרוא ספרים נוספים מפרי עטו של המחבר. אני אוהבת את הכתיבה שלו ועוד סיפורים על מערכת הבטחון (שם עבד), יכולים בהחלט להיות מרתקים.
ומהו קנטאור? אתם בטח שואלים.
הקנטאורים הידועים בעברית גם בשם צנטאורים או הסילנים, היו במיתולוגיה היוונית גזע של יצורים בעלי פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של סוס. הקנטאורים תוארו לרוב כפראיים ואכזריים וסימלו הפקרות, תאווה חייתית והשתכרות. הקנטאורים היו בניהם או נכדיהם של איקסיון, הרוצח הראשון, ושל נפלה, האישה שהאלים בראו מענן.
