לקובי הג'ירף יש שגרה אותה הוא מקיים עם להקת הג'ירפות בה הוא חי. הם אוכלים, שותים, ישנים – וככה כל יום קבוע. עד שיום אחד השגרה של קובי מופרת כי הוא מאחר לקום ולא מוצא את חבריו ללהקה. הוא מטייל אבוד ביער ושם הוא פוגש בג'ירף כחול. ג'ירף כחול? כן, כן.
קובי וכחולי, הג'ירף הכחול, יוצאים ביחד להרפתקה ביער. קובי פוגש חיות חדשות, פרחים חדשים ומגלה עולם שהוא פספס בגלל הרוטינות שלו. כשמגיע הזמן לחזור ללהקה דווקא כחולי הוא זה שחושש להצטרף לקובי שכן הוא כחול ושונה משאר הג'ירפות.
דעתי על הספר:
את "קובי והג'ירף הכחול" התחלנו לקרוא בסגר השני והאמת שהוא מושלם למטרה הזו שכן גם בתי יצאה מהשגרה שלה עם סגירת הגנים ופתיחת הסגר. הספר לימד אותה שגם אם השגרה מופרת זה לא תמיד דבר רע. וגם אם זה נראה ככה אז מכל דבר רע יכול לצאת גם משהו טוב אם לומדים להסתכל על חצי הכוס המלאה. כמו שקובי גילה עולמות חדשים כך גם בתי למדה דברים חדשים והתמודדה עם מצבים לא מוכרים בגבורה.
כמו כן, הספר עוסק גם בקבלת השונה שכן קובי מתחבר עם ג'ירף כחול שלא דומה לו. אם מישהו שונה מאיתנו זה לאו דווקא דבר רע. להפך, זה יכול להיות מאוד טוב. כל אחד מאיתנו הוא מיוחד בדרכו שלו, גם אנחנו עצמנו. אסור לפסול אדם אחר רק כי הוא קצת אחר. מדובר בנושא חינוכי חשוב מן המעלה הראשונה מבחינתי ותמיד טוב בעיניי שיש ספרים העוסקים בו ומרחיבים את עולמו של הילד. "קובי הג'ירף הכחול" עוסק בכך בהרחבה וממחיש זאת באמצעות איורים מקסימים ושפה עשירה.
