Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
צער ואושר
תגית:
סופר/ת:
סוגה:
מוציא לאור:
שנת הוצאה: 2021
מס' עמודים: 317
כולם אומרים למרתה דברים כל כך יפים: כמה שהיא חכמה. כמה כישרון יש בכתיבה שלה. כמה מוצלח פטריק, בעלה. אבל אז מגיע יום הולדת 39 ומרתה קולטת שאין לה שום אפשרות לעצור את הארבעים. בעצם, אין לה שום אפשרות לעצור משהו. לא את הבדידות, לא את העולם שמסתחרר סביבה, לא את פטריק שמחליט, בוקר אחד, פשוט ללכת ממנה. וכך, בגיל ארבעים, שבה מרתה מובסת ומושפלת לבית הוריה. לחדר ילדותה. חוזרת ונחבטת, כמו במנהרת זמן אכזרית, אל הרגע שהתפוצץ בה אי אז כשהיתה בת שבע-עשרה, והותיר אותה במצב שאף רופא או פסיכולוג לא הצליח להסביר לה. או בכלל. זהו רגע שקיים בו הכול: שיברון לב וחשבון נפש, התרסקות ושאיפה עמוקה, ארוכה, של החיים עצמם. זאת אולי גם ההזדמנות האחרונה של מרתה לגלות אם תוכל לברוא לחייה שלה סוף אחר, טוב יותר. בכתיבה מבריקה ובמבט חד יצרה מג מייסון האוסטרלית רומן מהפנט ביופיו, שיש בו תוגה והומור, שמחת חיים ואהבה. צער ואושר, שזכה להצלחה עולמית מסחררת ותורגם לעשרות שפות, הוא דיוקן אינטימי בלתי נשכח שחוטף את הלב ואז נצרב בו לאורך זמן.

 

החיים של מרתה לא היו חיים פשוטים. היא גרה בלונדון עם משפחה שהיתה נוכחת ומעורבת אבל לא ממש, אביה עסק בכתיבה ואימה שהיתה לעיתים פיכחת בפיסול, המשפחה היתה קרובה לאחות של האם ולבני הדודים, על פניו משפחה גדולה ומאושרת.

גם בתור נערה מרתה סבלה מסוג של מחלת נפש שלא טופלה עד הסוף. היא לא היתה יציבה בנפשה, לא החזיקה במשרה טובה, לא במערכות יחסים לאורך זמן, אפילו הנישואים הראשונים שלה לג'ונתן עלו על שרטון כבר בירח הדבש שלהם.

מרתה חזרה לבית הוריה, מצאה עבודה בסופר מקומי וחיה את חיה יום ביומו. היא הפסיקה לקחת את נוגדי הדכאון שלקחה משהיתה ילדה והיתה יציבה בסך הכל.

פטריק, חבר ותיק של המשפחה תמיד ליווה אותה. סמוך לחתונה שלה עם ג'ונתן נודע לה כי פטריק אוהב אותה אבל אז זה היה לא רלוונטי, היא כבר התחתנה. לאחר הגירושין נסעה לכמה שנים להתאושש בפריז ואילו פטריק המשיך בחייו.

עד ש… מרתה חזרה מפריז, פטריק בא לאירוע משפחתי והשאר היה היסטוריה.

פטריק ומרתה נישאו והספר עסק לא מעט בחיי הנישואים שלהם, בקשר בניהם אבל התרכז במרתה שהתמודדה עם הרבה קשיים, בעיקר עם עצמה.
היה מרגש לקרוא על פטריק ומרתה, על ההכלה שלו ועל ההתמודדות שלה. כמה תעצומות נפש שלה ושלו והכל בשם האהבה.

הם היו ביחד לא מעט זמן, הם החזיקו מעמד יפה עד שכבר לא יכלו וממש קצת אחרי יום ההולדת הארבעים של מרתק פטריק עזב את הבית.

"מרתה, הכל שבור ומבולגן ובסדר גמור, אלו החיים. רק המינון משתנה. בדרך כלל מעצמו. בדיוק כשאת חושבת שזהו, שככה הכל ימשך לנצח, הוא משתנה שוב." ציטוט של פטריק למרתה שמסכם הכל.

הקריאה בספר איטית ומהירה גם יחד. יש בו צער יחד עם תקווה, יש בו עצב יחד עם שמחה. הוא מספר על אהבה גדולה, על נאמנות ועל הקושי להתמודד עם מצב רפואי לא פשוט ולא מאובחן.
סיפורה של מרתה נגע לליבי, רציתי לחבק אותה במהלך הקריאה, לומר לה שיהיה בסדר… ורציתי לומר לפטריק שאני מעריצה אותו.

ספר מקסים, נוגע, אנושי ומרגש שמוכיח שצער ואושר יכולים לגור יחד.

שרון בצלאל

אמא לשלושה, אין לי דקה לנשום אבל בולעת ספרים כאילו אין מחר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן